צרור המור על התורה
אמר בכאן ואלה שמות בוא"ו. להורות על שלימותם. כי כמו שיוסף ואחיו אשר הזכיר למעלה היו צדיקים גמורים ולא שינו את שמם. כן היו כולם בניהם ובני בניהם צדיקים נוספים על הראשונים. וזהו ואלה בוא"ו התוספת. ואע"פ שבאו למצרים ונכנסו בכור הברזל והגלות לא שינו שמם. וזהו הבאים מצרים. את יעקב צדיקים כמוהו. או יאמר ואלה שמות בני ישראל אשר הביאו למצרים את יעקב. בסיבת מכירת יוסף. ראובן שמעון לוי. ואמר בתחילה ישראל ואח"כ יעקב ואין דרך הכתוב. כי אמר הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם. לפי שכן היה שמו בראשונה יעקב. אבל בכאן אמר ישראל בראשונה. לפי שישראל הוא לשון שררה וכבוד. אבל בירידתם למצרים שירדו להכנס בגלות ולשעבוד אמר יעקב. וזהו ואלה שמות בני ישראל לשון כבוד. הבאים מצרימה את יעקב לגלות להיות נכנעים תחת עקב המצריים. ואמר איש וביתו. להורות שהשם עצמו שנקרא איש מלחמה. ירד עמהם עם פמליא שלו לקיים אנכי ארד עמך מצרימה. וזהו איש וביתו באו. וכל זה להורות על חיבתם. כאמרם ז"ל שנמשלו לככבים שמוציאם במספר ומכניסין במספר. ולהורות הנס הגדול כי בשבעים נפש ירדו מצרימה וגו'. וזה להודיענו שהם קיימים בחיים ובמות. כמו הככבים שהם קיימים במקומם ביום ובלילה ומחוסר ראותנו אינן נראות לנו ביום. כן הצדיקים אע"פ שנפטרין מהעולם הם עומדים וקיימים. וחסרון הוא לנו. כאמרם הצדיק אבד לדורו אבד. וזהו ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד. ולכן חזר למנותם עתה מחדש כאלו היו בחיים חייתם. וכן חזר למנותם להודיע הנס הגדול שעשה עמהם. כי בשבעים נפש ירדו מצרים ובהרף עין היו רבבה כצמח השדה. וזהו שאמר ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים נפש. ומיד ובני ישראל פרו וישרצו. ועוד נס אחר שיצאו כולם מאיש אחד. וזהו יוצאי ירך יעקב. והרמז בירך יעקב. כי אלו כולם יצאו מירך אחת. כי מהאחרת היה צולע על יריכו עד שלסיבת זה נחלש. כאומרו והוא צולע על יריכו שפירושו שהיה עצב על יוצאי יריכו. שלא יצאו רבים יותר בסבת זה. ועוד יוסף שהיה במצרים שבוי ונבוך ואסור בכבלי ברזל. ואלו היה אצל אביו היה מוליד בנים כבנימן אחיו. ולא תאמר שזה הריבוי היה בחיי יוסף ואחיו ובזכותם. כי יש לך לדעת כי מת יוסף וכל אחיו ואחר כך ובני ישראל פרו וישרצו. והכל בדרך נס ולקיים שבועת האבות:
צרור המור על התורה
ואמר איש האלהים. להורות על שלימותו האמתי שאע"פ שהוא היה מצד עצמו שלם בתכלית השלימות בענוה ובמוסר דרך ארץ מצד השם הראשון שהוא משה. וזה דבר גדול כאומרם ז"ל על פסוק ושם דרך אראנו בישע אלהים. שין כתב דשיים ארחיה סגיא שוי. מעשה ברבי ינאי וכו' שפגע באדם אחד עשיר שלא היה בו לא תורה ולא משנה ולא תלמוד ולא אגדה. ואמר ליה למה זכית לכל האי אמר ליה מימי לא שמעית מילתא וחזרתיה למרא. ולא חזית תרין דמכתשין דין עם דין ולא יהבית שלמא ביניהון. אמר ליה כל הדא דרך ארץ גבך וקריתך כלבא. קרא עליה ושם דרך שין כתיב דשיים ארחיה סגין שוי. דא"ר שמואל בר נחמני כ"ו (כ"ו) דורות קדמה דרך ארץ לתורה. הה"ד לשמור את דרך עץ החיים. דרך זו דרך ארץ ואח"כ עץ החיים זו תורה. אראנו בישע אלהים. שכל השם אורחותיו ועושה מעשים טובים זוכה לישועה כאלו היה בן תורה ע"כ. עכ"ז לברך את ישראל היה צריך מעלה אחרת יותר גדולה. והיא מעלת הנבואה אשר בה יבורך כל גבר. כי ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה. כמו שאר הברכות הבאות מצד האדם השלם. שלא ידע להזהר ולתת לכל שואל די מחסורו כפי הראוי לו. ולכן נאמר ביצחק ואברכך לפני ה' לפני מותי שיסכים על ידי. וכן אמר יעקב הקבצו ושמעו בני יעקב. כי ראוי לכם לשמוע דברי אביכם. ושמעו אל ישראל אביכם הוא ישראל סבא. דכתיב ביה ויקרא לו אל אלהי ישראל. ולכן אמר בכאן איש האלהים קדוש נביא השם. לרמוז אע"פ שהיה איש ראוי מצד משה. לענין הברכה לא יועיל אם לא היה נביא. ולז"א איש האלהים. באופן שהברכה היתה ראויה. כנגד המקבלים שיהיו ראויים אמר את בני ישראל. שהם היו ראויים מצד עצמם. ומצד אביהם איש שהיה אלהים קדוש. וכנגד הזמן שיהיה ראוי. אמר לפני מותו. להורות שהיה זמן ראוי סמוך למיתתו. שאז נתוסף על האדם רוח חכמה ובינה כאומרו תוסף רוחם יגועון. כאומרם ז"ל בסדר קדשים אבל זקני תורה כל זמן שמזקינים דעתם נתוספת עליהם שנאמר בישישים חכמה:
ילקוט שמעוני על התורה
דבר אחר שמע ישראל למה קורין שמע בבקר ובערב. קורין בערב שהנפשות עולות למעלה, וקורין בבקר על חזרתן שנאמר להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות, זה שאמר הכתוב יש אחד ואין שני משל למלך בשר ודם שהזקין ממליך בנו תחתיו, אבל הקב"ה אינו כן אלא הוא אחד ושמו אחד. ד"א אמר יעקב הקבצו ושמעו בני יעקב אמר להם אני מתירא שמא לאחר מותי תשתחוו לאלילים לפי שאתם בנים של ד' אמהות, א"ל אינו אומר למשפחותם לבית אמותם אלא לבית אבותם, כם שאתה אחד ועובד לאחד כך אין אנו עובדין אלא לאחד, הדא הוא דכתיב הלוא אב אחד לכלנו הלוא אל אחד בראנו, נענה ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ד"א משל לחכם שהיה לו בן והיה מעלה לו שתי סעודות בכל יום אחת בבקר ואחת בערב, אחר ימים ראה החכם את בנו שהעני ולא היה יכול לעשות כשם שהיה למוד, קרא לו אביו וא"ל בני יודע אני שאין בך כח לאותן שתי סעודות שהיית מביא לי, איני מבקש ממך אלא שתהא שומע אותי דורש בבית הכנסת ב' פעמים והוא ערב לי כאותן שתי סעודות שהיית מעלה לי, כך אמר הקב"ה לישראל לשעבר הייתם מקריבין לי שתי פעמים ביום את הכבש אחד תעשה בבקר וגו', וגלוי וידוע לפני שבית המקדש עתיד ליחרב ומכאן ואילך אי אתם יכולין להקריב קרבנות, אלא מבקש אני תמורתן של קרבנות שמע ישראל בבקר שמע ישראל בערב ועולה לפני יותר מכל הקרבנות.