Chasidut על משלי 22:9

אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פוקד על פי משה עבודת הלוים ביד איתמר בן אהרן הכהן (שמות לח כא). ויש לתמוה בהאי קרא דסיפא לאו רישא ורישא לאו סיפא ועיין בתרגום יונתן. ועוד קשה משכן משכן, ודרש רז"ל (תנחומא פקודי סי' ב') ידוע. והנ"ל על פי הזוהר בפרשה זו (זוהר ח"ב רכ"א ע"ב) ר' אבא פתח (ישעיה יא י) והיה ביום ההוא שורש ישי וגו'. תא חזי משכנא דא קיימא בחושבנא, ובגין כך אצטרך לצלותא דמשה דישרי עליה ברכאין, דכתיב (שמות לט מג) ויברך אותם משה, ומה ברכה בריך לון יהא רעוא דתשרי ברכה על עובדי ידיכון, וברכאין לא שראין על האי חושבנא עד דאקשרי ליה משה לעילא, דכתיב אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פוקד על פי משה וכו', עיין שם. והנה יש להבין מאי ענין ברכה צריך כאן. אבל הענין הוא יובן כפשוטו דהשראת שכינה דמינה נפקין ברכאין לכל עלמין, והעד בברכת כהנים (במדבר ו כה) יאר ה' פניו אליך, תרגומו ינהר ה' שכינתיה לותך, וכמ"ש (שמות כ כד) בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך, ותרגומו בכל אתר די אשרי שכינתי לתמן אתינא לותך ואברכינך, ואם כן ענין ברכה בה בעצם וראשונה, על דרך הנוטע אוזן הלא ישמע (תהלים צד ט), אם כן לא שריא באתר, דברכה לא שריא דלא שריא באתר גלוי, רק באתר סמוי מן העין, וזה נכון. ועל פי זה יתפרש הפסוק אלה פקודי המשכן, ר"ל אילין מניני משכנא דהוי בחושבן, ואף על פי כן משכן, ר"ל שהוא משכן לשכינה, העדות, ר"ל דזה עדות אשר פוקד על פי משה וכדברי הזוהר. אך עדיין יש להבין הטעם דלא יכלו להשפיע שם ברכה שום אדם זולת משה. אבל הענין הוא על פי טוב עין הוא יבורך (משלי כב ט), דנדרש (נדרים ל"ח ע"א) על משה וקרי יברך, ור"ל דלא יכול להשפיע ברכה רק מי שהוא כלו טוב וזה משה כנודע, אמנם לכאורה יש להבין הלא ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן (שבת קמ"ו ע"א), ואם כן הוויין כלהון טובים, ומטעם זה איתא במנחות (דף נ"ג ע"ב) יבא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים, עיין שם. אך הא בעגל חזרה זהומתן, ומיהו המשכן הלא הוא כפרה על עון העגל, אך דודאי לא כיפרה רק אחר שנעשה משכן, ואם כן האיך יעשה משכן אם לא על פי משה והבן, אך מאן יימר דחזרה זהומתן, לזה אמר עבודת הלוים וגו', על פי הגלגולים (בפרק כ"ג) על הפסוק (יחזקאל מד טו) והכהנים הלוים בני צדוק, והנה המבואר דאם יטהרו ישראל מתערובות רע, אז הלוים קודמים לכהנים, רק עכשיו הלוים נמתקים על ידי הכהנים, כמ"ש בכסף וזהב דלכך נענש שלמה, עיין שם. וזה דברי הפסוק עבודת הלוים ביד אתמר בן אהרן הכהן דייקא, אם כן מבואר דלא נטהרו, ואף על פי כן שריא ברכה באתרא דקיימא חושבנא, הוא העדות אשר פוקד על פי משה, והבן.

עיניך בשדה אשר יקצרון. פירוש, דכתיב (משלי כ״ב:ט׳) טוב עין הוא יבורך, עין נקרא חכמה, ובאמת ההסתכלות הוא מדרגה התחתונה של החכמה, ומי שהוא טוב עין דהיינו חכמה טובה, כשהוא מסתכל בדבר מביא ברכה באותו דבר, כי כשמסתכל בדבר, יודע שהדבר ההוא כאין נגדו יתברך, דהיינו שהוא באמת אפס ואין בלתי אלהותו יתברך השרוי בתוכה, דהיינו כח הפועל בנפעל וזולתו הוא אפס, על דרך דכתיב (בפ' בשלח) ונחנו מ"ה, על ידי ההסתכלות כזה ממשיך חיות יותר לאותו דבר מאלהותו יתברך, וזה טוב עין הוא יבורך לאותו דבר, וכן להיפך מי שהוא רע עין, כשהוא מסתכל על הדבר ההוא ומתמיה עליו, דהיינו מה נאה דבר זה, ועושה אותו דבר לדבר בפני עצמו, והוא נרגן מפריד אלוף (משלי ט"ז, כ"ח) שעל ידי הסתכלותו, נפסק אותו דבר מהשורש, ומהחיות דהיינו האלהות, כידוע שההסתכלות עושה כלי, ועל ידי זה בא עין הרע רחמנא ליצלן:
(לקוטי אמרים די"א ע"ג)

ודרכו נפלאה מאתנו להבין פירושו. וחוץ לפירושו יתמה מה זה ההיפוך של ברכת ה' תעשיר שלא יהיה האבל עמה. וטרם נבוא בביאורו נקדים לבאר קצת פסוקי תנ"ך ומאמרי חז"ל ומתוכם יובנו דברי המדרש הלז על נכון. ואלה הם. א' כתוב בתורה (במדבר כ״ג:כ״ב-כ״ג) אל מוציאם ממצרים כתועפת ראם לו כי לא נחש ביעקב וגומר עד כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל ונדחקו המפרשים בפירושו של כעת יאמר ליעקב מי יאמר ומתי יאמר וגם כפל לשון ליעקב ולישראל אין לו שחר. ב' מאמר הקרא (מיכה ה') עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור מן השטים ועד הגלגל למען דעת צדקות ה'. ולהבין לשון מה יעץ מה היה עצתו בזה. ומה רצה היה לו לומר. ויותר יפלא אומרו מן השטים עד הגלגל שאין לו פי' כלל. ג' כתוב א' אומר (משלי כ״ב:ט׳) טוב עין הוא יבורך ואמרז"ל אל תקרי יבורך אלא יברך. וכבר עוררנו. (בחה"ר שורש הששי ענף ב') להבין ענין אל תקרי כך אלא כך. כיון דבאמת כתיב בקרא יבורך וכי זה קרי וכתיב ובאמת אנו קורין ג"כ יבורך. ד' מאמר חז"ל (מכילתא מובא בילקוט רמז ר"מ) וז"ל ויאמינו בה' ובמשה עבדו אם במשה האמינו ק"ו בה' ומה תלמוד לומר במשה ללמדך וכו' והכל מתמיהין על המראה כי היה לומר ומה ת"ל בה' כיון שהק"ו הוא על האמנת ה' וא"כ בה' לא היה צריך לכתוב והוא מסיים ומה ת"ל במשה וכל אלה באחת יבוארו: