Chasidut על משלי 3:16

בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות (במדבר ח ב). הנה טרם נבוא אל ביאור הענין, נקדים לפרש החרוז שאנו אומרים בשבת (זמר אל אדון) מלאים זיו ומפיקים נוגה נאה זיום בכל העולם, שמחים בצאתם וששים בבואם עושים באימה רצון קונם. גם לפרש הפסוק (קהלת א' ג) מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש. ולהבין מאמרם (ב"ב ט"ז ע"ב) מרגליות טובה היתה תלויה בצווארו של אברהם אבינו, כל חולה הרואה אותה מיד נתרפא, וכשנפטר תלאה הקב"ה בגלגל חמה. וכבר כתבנו על זה ביאור נחמד בפרשת וירא (על הפסוק (בראשית יח א) כחום היום) ובפרשת צו (בהפטורה לשבת הגדול), עיין שם. ועתה נאמר כעין זה באופן אחר, על פי מ"ש היערות דבש (חלק א' דף כ"ט ול') ותורף דבריו, על מה שהקשו איך השמש וכוכבי השמים ירוצו להאיר הכדור הארציי החומרי והקטן. והענין הוא כי מרוצתם לקנות שלמות נפשם ושפעת אלקית כי זהו מרוצתם ועבודתם, כי הם בעלי שכל ומדע כאשר הוכיח שם, עיין שם. ואמנם עוד הקשו הפלוסופים, הלא נודע כי יש להם שני תנועות, אחד ממזרח למערב שהיא תנועה היומית, ואחד ממערב למזרח תנועה הפכיית, למה ומה טעם יש בו. עוד נלאו להבין איך אפשרי שיש בפעם אחת שני תנועות הפכיות ומתנגדות זה את זה. והעלו בזה כי הכוכב בתוך הגלגל, והגלגלים חוזרים מעת לעת כל הכדור הארציי על פי גלגל היומי, והכוכב שהוא בתוך הגלגל מקיף עמו ממילא ממזרח למערב כל העולם מעת לעת, אבל הכוכב בעצמו חוזר בתוך הגלגל שהוא בו תנועה עצמית ממערב למזרח, וסובב והולך בתנועתו הלבנה בכ"ז ימים כל עולם, והחמה בשס"ה ימים, ואם כן יתכנו שני התנועות. ובזה יתכנו דברי חכמי ישראל שאמרו (פסחים צ"ד ע"ב עיין שם) כוכב חוזר וגלגל קבוע, דהיינו הכוכב בתנועתו העצמית, וגם דברי חכמי אומות העולם שאמרו גלגל חוזר וכוכב קבוע, דהיינו בתנועה היומית. וזה שאמרו והודו חכמי ישראל וכו', ולא אמרו וחזרו, כי שניהם אמת ולכך הודו שבבחינה אחת אמת בשפתם. ובזה יובן הטעם לתנועה ההפכית, כי כבר אמרו רז"ל (סנהדרין צ"א ע"ב) חמה יוצאת במזרח ושוקעת במערב כדי ליתן שלום לקונה, שנאמר (נחמיה ט ו) וצבא השמים לך משתחוים, ועיין מהרש"א שהקשה מתנועה הפכית, דהא החמה וכל הכוכבים הולכים גם כן ממערב למזרח. אבל דע כי מ"ש ששלימות החמה והכוכבים בסיבוב התנועה, היא בשביל כך שהשכינה במערב ששם אורה מבהיק ומשפיע, ולכך הגלגל סובב את הכוכבים ממזרח למערב להתקרב למקום השכינה ולקבל שפעה, ובבואה לשם אי אפשר להמתין ולנוח שם לגודל אור המבהיק, לכך חוזרים והולכים משום כדכתיב (יחזקאל א יד) והחיות רצוא ושוב, וכמו כן הגלגלים הולכים לנוכח המערב וחוזרים וסובבים. ואמנם כשהגלגל מוליך הכוכב שבו לנוכח פני ה' לקבל השפעתו, הכוכב ההוא נחרד מפחד ה' והולך לאחוריו ליראת אש ה', על דרך משל אם מוליכין אדם בעגלה נוכח פני המלך, האדם שהוא בהעגלה נחרד מאימת המלך, והוא עומד בראש עגלה והולך לאחוריו עד סוף העגלה, והעגלה מוליכו בעל כרחו. וכן הדבר ממש בענין הגלגל והכוכב, וזהו סיבת שתי התנועות, תנועות הגלגל ותנועות הכוכבים, עד כאן דברי היערות דבש. ויוצא לנו מזה כי תנועה היומית היא מחמת אהבה, ותנועה ההפכית היא מצד היראה. והיינו מרגליות טובה היתה תלויה בצווארו של אברהם אבינו, כי אברהם היה לו דחילא ורחימא, כמ"ש (בראשית כב יב) כי ירא אלקים אתה, ונאמר (ישעיה מא ח) זרע אברהם אוהבי, ולא נאמר אהובו, והבן. וכל חולה, ר"ל דמאן דלית ליה דחילא ורחימא הוא חולה הנפש, כמ"ש בעקרים דגילה הבא מרעדה נצמח מכח שמרגיש הנפש בבריאתה, עד כאן דבריו. אלמא דהעדר הוא חולה והבן, הרואה אותה, ר"ל שעובד בדחילו ורחימו מיד נתרפא, וכן הוא דברי הזוהר (תיקו"ז י כ"ה ע"ב) כל דלית ביה דחילו ורחימו, לא פרחת לעילא. והן הן דברי הגמרא (שבת ס"ג ע"א) למיימינים בה אורך ימים, ולמשמאילים בה עושר וכבוד (משלי ג טז) ודוק, וכן יש לפרש הפסוק (בתהילים ל"א כ') מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, דהיינו יראך באמת דהיינו מיימינים בה, לם רב טוב צפון עין לא ראתה, אבל פעולת דהיינו שכבר פעלת להם בעולם הזה, היא לחוסים בך נגד בני אדם ולא לשם שמים, והיינו משמאילים בה, והבן. והיינו יראוך עם שמש (תהלים עב ה), ואוהביו כצאת השמש בגבורתו (שופטים ה' לא), דתרווייהו ישנן בהשמש. והיינו תלאה בגלגל חמה, והבן. והיינו מה יתרון לאדם וגו', כי אם לית ביה דחילו ורחימו לא פרחת לעילא ואינו רק בעולם הזה, דמותר אדם מן הבהמה אין בזה כי הכל הבל (קהלת ג יט), על כן כל היתרון לאדם בא ממה שיעמול תחת השמש, היינו בדחילו ורחימו דוגמת השמש.

וְזֶה הוּא בְּחִינַת יָמִין וּשְׂמֹאל שֶׁיֵּשׁ בְּהַתּוֹרָה, הַיְנוּ אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ וּבִשְׂמֹאלָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד (משלי ג׳:ט״ז). כִּי אֹרֶךְ יָמִים הוּא לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ אָרֹךְ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קידושין לט:), וְהוּא בְּחִינַת שֶׁפַע רוּחָנִיּוּת, שֶׁהִיא בְּחִינַת יָמִין, שֶׁזֹּאת הַשֶּׁפַע הִיא לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ אָרֹךְ, שֶׁהֵם עוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, וְעֹשֶׁר וְכָבוֹד, שֶׁהוּא שֶׁפַע גַּשְׁמִיּוּת, הִיא בְּחִינַת שְׂמֹאל.

וּגְמִילַת חֶסֶד גָּדוֹל יוֹתֵר מִן הַצְּדָקָה, כִּי גְּמִילַת חֶסֶד בֵּין לַעֲנִיִּים בֵּין לַעֲשִׁירִים, כִּי צְדָקָה אֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ כִּי אִם דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ, כִּי אֵין עַתָּה מִצְוָה לְעַשְּׁרוֹ, אֲבָל גְּמִילוּת חֶסֶד וְהַלְוָאָה בָּזֶה מַחֲזִיק בְּיָדוֹ וְיָכוֹל לְעַשְּׁרוֹ עַל-יְדֵי-זֶה. וְהָעִקָּר הוּא הַהַמְתָּנָה כְּשֶׁהַמַּלְוֶה הַגּוֹמֵל חֶסֶד מַמְתִּין לְהַלּוֹוֶה אֵיזֶה זְמַן עַד אֲשֶׁר יִתְחַזֵּק יָדוֹ וִיסַלֵּק לוֹ, כִּי זֶה עִקַּר בִּטּוּל הַשִּׁנּוּיִים הַתְּלוּיִים בַּזְּמַן, כִּי בֶּאֱמֶת אֵין זְמַן כְּלָל, רַק שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין זֹאת כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה בְּחִירָה עַל-יְדֵי שִׁנּוּי הַזְּמַן. וְכָל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה הוּא שֶׁאָנוּ מַאֲמִינִים בְּבִטּוּל הַזְּמַן שֶׁיִּתְחַדֵּשׁ הָעוֹלָם וְנִהְיֶה בִּבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן. וְזֶה נִזְכֶּה עַל-יְדֵי שֶׁאָנוּ מַאֲמִינִים בַּה' יִתְבָּרַךְ וּמְקַיְּמִין הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת שֶׁהֵם הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם בַּזְּמַן וּלְהַאֲמִין לַה' יִתְבָּרַךְ וּלְהַמְתִּין בְּקַבָּלַת הַשָֹּכָר עַד לְמָחָר, שֶׁהוּא עוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן. וְזֶה עִקַּר מַעֲלַת הַצְּדָקָה וְגַם שֶׁהוּא כְּמוֹ מַלְוֶה לַה' יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "מַלְוֶה ה' חוֹנֵן דָּל". וְעִקָּר הוּא הַהַמְתָּנָה שֶׁמַּמְתִּין לַה' יִתְבָּרַךְ, כִּי בְּוַדַּאי אִם הָיָה הָאָדָם רוֹאֶה בְּעֵינָיו שֶׁעַל-יְדֵי הַדִּינָר שֶׁנּוֹתֵן לְהֶעָנִי נִמְשָׁךְ לוֹ מִיָּד שֶׁפַע בִּמְקוֹמוֹ אֶלֶף אֲדוּמִים, מִי פֶּתִי שֶׁלֹּא יָרוּץ בְּכָל כֹּחוֹ לִתֵּן צְדָקָה?! וּבֶאֱמֶת אֵין זֶה צְדָקָה, רַק חִלּוּף, שֶׁמַּחֲלִיף דִּינַר כֶּסֶף בְּאַלְפֵי דִּינְרֵי זָהָב. וַהֲלֹא מִתְיַגֵּעַ וְנוֹשֵֹא וְנוֹתֵן עַל סָפֵק רֶוַח חֵלֶק עֲשִֹירִית מֵהַקֶּרֶן וְלִפְעָמִים יֵשׁ הֶפְסֵד. וּמִי אֲשֶׁר יִהְיֶה כְּסִיל שֶׁלֹּא יָרוּץ לְמַשָֹּא וּמַתָּן כָּזֶה?! וְאִם כֵּן לֹא הָיָה בְּחִירָה כְּלָל. וְעַל-כֵּן עִקַּר הַבְּחִירָה הוּא עַל-יְדֵי הַהַמְתָּנָה וְהַהַעֲלָמָה, הַיְנוּ מֵחֲמַת שֶׁנֶּעְלָם מִבְּנֵי אָדָם, כִּי הֵם סְתִימִין עֵינִין וְאֵינָם רוֹאִין שֶׁתֵּכֶף נִמְשָׁךְ הַשֶּׁפַע בְּכִפְלֵי כִּפְלַיִם לַהֶעָשִׁיר הַנּוֹתֵן, וְגַם הַדָּבָר צָרִיךְ לְהִתְמַהֲמֵהַּ כְּפִי הָעִנְיָן וְהַבְּחִינוֹת עַל-כֵּן יֵשׁ בְּחִירָה, אֲבָל הָאָדָם נִבְרָא שֶׁיְּשַׁבֵּר הַבְּחִירָה וּלְבַטֵּל רְצוֹנוֹ וְלִתֵּן צְדָקָה וְלַעֲשׂוֹת גְּמִילוּת חֶסֶד וְהַלְוָאַת חֵן וּלְהַאֲמִין לַה' יִתְבָּרַךְ לְהַמְתִּין עַד בּוֹא שְכָרוֹ. נִמְצָא, שֶׁעִקָּר הוּא הַהַמְתָּנָה, וְעִקַּר הַכֹּחַ לְהַמְתִּין בְּכָל הַדְּבָרִים וּלְקַוּוֹת לִישׁוּעַת ה' וְשֶׁלֹּא יְקַפַּח שְֹכַר כָּל בְּרִיָּה הוּא עַל-יְדֵי שֶׁמְּבַטְּלִין כְּסִילוּת דַּעְתּוֹ וּמַאֲמִינִים בִּבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, כִּי הַבַּר דַּעַת רָאוּי לְהָבִין בְּדַעְתּוֹ שֶׁצְּרִיכִין לְהַאֲמִין בָּזֶה כַּאֲשֶׁר הִסְבִּיר לָנוּ הוּא, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל עַל פָּסוּק, "אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ וְכוּ'". וְעַל-כֵּן אָסְרָה לָנוּ הַתּוֹרָה לִקַּח רִבִּית שֶׁל הַלְוָאָה וְהוּא עָווֹן חָמוּר מְאֹד, כִּי מֵאַחַר שֶׁרוֹצֶה, חַס וְשָׁלוֹם, לִקַּח רִבִּית, שֶׁהוּא אֲגַר נְטַר, שֶׁנּוֹטֵל רִבִּית בִּשְׁבִיל הַמְתָּנַת הַזְּמַן, זֶהוּ בְּחִינַת פְּגַם כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, כִּי בֶּאֱמֶת אֵין שׁוּם זְמַן כְּלָל. וְעִקַּר אֲחִיזַת הַזְּמַן נֶאֱחָז בְּתַאֲוַת מָמוֹן שֶׁהוּא בְּחִינַת כְּסִילוּת, בִּבְחִינַת וְלֵב כְּסִיל לִשְֹמֹאלוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת מָמוֹן שֶׁהוּא בִּשְֹמֹאל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (מִשְׁלֵי ג, טז), "בִּשְֹמֹאלָהּ עֹשֶׁר וְכוּ'", הָרוֹצֶה לְהַעֲשִׁיר יַצְפִּין, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְעַל-כֵּן שָׁם עִקַּר הַתִּקּוּן, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁמְּשַׁבֵּר תַּאֲוַת מָמוֹן שֶׁעִקָּרוֹ עַל-יְדֵי צְדָקָה וְהַלְוָאַת חֶסֶד. וְעִקַּר הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי שֶׁמְּבַטֵּל הַזְּמַן מֵאַחַר שֶׁמַּאֲמִין בַּה' יִתְבָּרַךְ וּמַמְתִּין כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן זֶה הַמַּלְוֶה הָאַכְזָר שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְהַמְתִּין וְדוֹחֵק וְנוֹגֵשׁ אֶת חֲבֵרוֹ וְלוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ רִבִּית שֶׁהוּא שְֹכַר הַמְתָּנָה, הוּא פּוֹגֵם מְאֹד בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ שֶׁתְּלוּיָה בְּהַהַמְתָּנָה בְּחִינַת הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם וְכוּ', כִּי הַהַמְתָּנָה הִיא בְּחִינַת בִּטּוּל הַזְּמַן, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מִתְבַּטְּלִים כָּל הַשִּׁנּוּיִים וְכַנַּ"ל וְעַל-כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה; שֶׁהַלּוֹקֵחַ רִבִּית כְּכוֹפֵר בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ וְכַנַּ"ל וְזֶהוּ וּכְאִלּוּ כּוֹפֵר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁאָז שִׁדֵּד ה' יִתְבָּרַךְ כָּל הַמַּעֲרָכוֹת שֶׁבָּהֶם תָּלוּי הַזְּמַן, כִּי אָז הָיָה בְּחִינַת בִּטּוּל שִׁנּוּי הַזְּמַן, כִּי אָז הָיָה לַיְלָה כְּיוֹם יָאִיר בְּלֵיל שִׁמּוּרִים וְכוּ'. וְעַל-יְדֵי-זֶה נִמְשָׁךְ בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה שֶׁאָז הָיוּ כֻּלָּם כְּאִישׁ אֶחָד, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "וַיִּחַן שָׁם יִשְֹרָאֵל וְכוּ'" לְשׁוֹן יָחִיד, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם. וְהַכֹּל הָיָה עַל-יְדֵי מֹשֶׁה שֶׁהָיָה לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר: