Chasidut על קהלת 12:12

אֲבָל כְּשֶׁפּוֹגֵם בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים, אֲזַי נִדּוֹן בִּיגִיעַת בָּשָׂר, הַיְנוּ בְּמוֹתָרוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עירובין כא): הַלּוֹעֵג עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים נִדּוֹן בְּצוֹאָה רוֹתַחַת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִיעַת בָּשָׂר. וְהוּא מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, כִּי הוּא אֵינוֹ מַאֲמִין בְּדִבְרֵיהֶם, וּמַלְעִיג עֲלֵיהֶם, וְדִבְרֵיהֶם הֵם אַךְ לְמוֹתָר אֶצְלוֹ, עַל־כֵּן נִדּוֹן בְּמוֹתָרוֹת.

(ג) מה יתרון העושה באשר הוא עמל. הנה תחילה נחשבו כל הכ"ח עתים שרומזים שלא יסמוך האדם על כללי ד"ת לבד רק יביט להשי"ת בכל פרט מעשה ולפי העת מה שהשי"ת חפץ, וזאת אין ביכולת האדם לכוון בלתי עזר השי"ת, וכיון שכן הוא אם כן מה יתרון לעושה, כיון שכל העבודות שהאדם עובד להשי"ת הכל הוא מרצון השי"ת שהשפיע לו, ולא נקראו על שמו אם כן מה יתרון לעושה, ע"ז אמר באשר הוא עמל שזה יתרונו מה שמייגע עצמו שרוצה מצדו לקיים רצון השי"ת זה נשאר לו לעולמי עד, ועל ידי זה יסכים השי"ת על כל מעשיו שיקראו על שם האדם העושה. וזה שנאמר (קהלת י"ב,י"ב) ויתר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ. היינו כיון שהאדם צריך להביט לרצון השי"ת בכל פרט וצריך להזהר עוד למעלה מכל כללי ד"ת, אם כן אין לפרש הכל רק צריך להזהר ולהבין לעשות ולכוון רצון השי"ת בכל עת וה' יגמור בעדו.

כִּי עַל־יְדֵי הַתְּשׁוּבָה, עַל־יְדֵי־ זֶה נִתְחַדְּשִׁים אֶצְלוֹ כַּמָּה סְפָרִים. כִּי יֵשׁ כַּמָּה סְפָרִים עַכְשָׁו, וְגַם עֲתִידִים לִהְיוֹת עוֹד כַּמָּה סְפָרִים, וְכֻלָּם צְרִיכִים לְהָעוֹלָם. וּבַתְּחִלָּה כְּשֶׁלֹּא הָיָה לוֹ אֱמוּנַת חֲכָמִים, אֲזַי הָיוּ כָּל הַסְּפָרִים אֶצְלוֹ כְּלֹא, כִּי הָיָה מַלְעִיג עֲלֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהלת י״ב:י״ב): עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ וְלַהַג הַרְבֵּה וְכוּ', דְּהַיְנוּ שֶׁמַּלְעִיג עַל רִבּוּי סִפְרֵיהֶם, וַאֲזַי כֻּלָּם כְּלֹא אֶצְלוֹ. וּכְשֶׁשָּׁב בִּתְשׁוּבָה עַל־זֶה, אֲזַי נִתְחַדֵּשׁ אֶצְלוֹ בְּכָל פַּעַם סֵפֶר, כִּי חוֹזְרִים וְנֶחֱשָׁבִים אֶצְלוֹ כָּל הַסְּפָרִים שֶׁבַּתְּחִלָּה הָיוּ בְּעֵינָיו כְּלֹא.