Chasidut על רות 4:7

עוד על המדרש (שמו"ר ל' כ"ג) אמר הקב"ה לישראל לא נתתי לכם את התורה אלא על מנת שתעשו את הדינין, ואם אין אתם עושין את הדינין אני נוטלה מכם, ועיין בנחלת עזריאל שכתב על פי שקיימו היו"ד דברות, עיין שם. אבל יש לומר בפשיטות על פי תירץ הגמרא במסכת ע"א (ע"ז ב' ע"ב) הראשונות ישמיענו (ישעיה מג ט), שבע מצוה שקבלתם היכן הם, עיין שם. ואי לאו הדינין, אם כן הם גם כן לא קיימו, דהא עברו על ש"ד בבעלי שכם. ועל פי זה יתבאר גם כן המדרש (תנחומא משפטים סי' ה') אמר הקב"ה למשה נתתי להם התורה תן להם הדינין, שנאמר (תהלים קמז יט-כ) מגיד דבריו ליעקב וכו', דהא הדינין הם יסוד התורה כנ"ל, ואמר תן להם, דלפניהם (שמות כא א) ולא לפני עובדי כוכבים ומזלות (גיטין פ"ח ע"ב), ואף דבן נח נצטוה על הדינין (סנהדרין נ"ו ע"ב), כבר תירץ הרמב"ם דהיינו שיעשו להם נימוס וסדר, אבל איך ישפטו לא הודיעם, והבן. ואני הסברתי הטעם דישראל הם גבוה מעל גבוה וכל ענינים דוגמא של מעלה, כמו דאיתא בזוהר הק' (ח"ג ק"פ ע"א) על הפסוק (רות ד ז) וזאת לפנים בישראל וגו' לקיים כל דבר וגו', מה שאין כן בדדהו דהוא רק לקיום הקיבוץ, סגי להו בנימוס, והבן. ועל פי זה מבואר הפסוק (תהלים קמ"ז) מגיד דבריו ליעקב וגו', דהא קשה (תהלים קמז כ) ומשפטים בל ידעום הוא שפת יתר דהא היינו לא עשה כן לכל גוי, אך דהיינו תירץ הרמב"ם ודוק. ועל פי זה מבואר המדרש הנ"ל, וגם כן מבואר המדרש (שמו"ר ל' ג') משל למה הדבר דומה למטרונא שהולכת וזיי"ן לפניה וזיי"ן לאחריה, כך התורה משפט לפניה ומשפט לאחריה, ודוק. ועל פי האמור יובן המדרש תנחומא פרשה זו (תנחומא משפטים סי' ג') משל למה הדבר דומה לחולה שנכנס הרופא לבקרו וכו' עיין שם, ויובן היטב על פי מ"ש דמשפטים בל ידעום אף שבני נח נצטוו על הדינין, ועל פי זה המשל דומה לנמשל, כמו דלזה לפי שאין חיות אמיתית רק לפי שעה נוח לו שיתנו לו חפצו, הכי נמי בדדהו לפי שעה לקיים הקיבוץ, טוב הנימוס הבא מאומד הדעת, מה שאין כן הראוי לחיות אמיתית. וזה שאמר הכתוב (יחזקאל כ' (כה) כ"ה) וגם אני נתתי להם חקים לא טובים, היינו שאין טובים בעצם, כענין מה רב טובך אשר צפנת וגו' (תהלים לא כ), רק הן הכרחי לקיום הקיבוץ, וכן משפטים בל יחיו בהם חיות אמיתית, שאין מועיל לזה רק לקיום הקיבוץ, והוא נכון מאד למבין. ועל פי זה יש לפרש מאמר רז"ל כל הקורא פסוק בלא זמרה, עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חקים לא טובים משפטים בל יחיו בהם (מגילה דף ל"ב.). דהנה זמרה היינו נגינת הטעמים. וידוע דלטעמים אין שורש ופירוש רק בנסתר, ועל פי זה יובן הפסוק (תהלים קיט נד) זמירות היו לי חקך בבית מגורי, ר"ל ששם יש שורש הטעמים של התורה, והבן. והנה הקורא בלא זמרה מורה שאינו מאמין רק בפשט, ולפי פשט הרוב הוא לקיום הקיבוץ ועמידת האנושי בעולם הזה, על כן עליו הכתוב אומר וכו', והבן.

ועל פי זה פירשתי (פרקי אבות פ"ב מ"א) דע מה למעלה ממך עין רואה, ר"ל הבן בדוגמא שלך למעלה עין רואה, כי זה ידוע כי האדם דוגמא עליונה, אבל יותר מזה מלמדינו בספר הקנה והוא בדפוס קארעץ בדף ח' עמוד ג' שם ויאצל בסדר אדם כו', מבואר דהיה לעילא כדוגמא דאדם, ועל דרך שפירש במעשה ה' על פרקי רבי אליעזר (פרקי דר"א פ"ג) שמים מאיזה מקום נבראו, והבן. וכן ואוזן שומעת, ועל כן וכל מעשיך בספר נכתבים, ר"ל כי אין כתיבה למעלה, רק מה שמעשיו עושין רושם למעלה נקרא כתיבה, ומפני ששורש האדם גבוה מאד, על כן כל מעשיו פוגמין מאד אף כחוט השער, והבן כי נכון הוא. ונחזור לענינינו לפרש הפסוק שופטים וכו', על פי מה שדרשו חז"ל (גיטין פ"ח:) אלה המשפטים אשר תשים לפניהם (שמות כא א), לפניהם ולא לפני עכו"ם, ונאמר מפורש ברוח הקודש על ידי נעים זמירות ישראל (תהלים קמז יט-כ) מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל, (תהלים קמז כ) לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום. והוא תמוה הא קיימא לן (סנהדרין נ"ו ע"ב) בני נח נצטוו על הדינין. והתירוץ הוא דהיינו לעשות להם נימוס וסדר על פי שכל האנושי שלהם, רק משום קיום העולם שלא יהיה כל איש את רעהו חיים בלעו, אבל לא הודיעם חקיו ומשפטיו מלעילא, שהוא תקונים גדולים בשורש קדושת ישראל, כמו שמפורש בזוהר (ח"ג ק"פ ע"א) על פסוק (רות ד ז) וזאת לפנים לישראל וכו' שלף איש נעלו, לכך מזהיר מאד על ענין המשפט בישראל. והיינו שופטים וכו' לך דייקא אשר ה', ר"ל שם הויה אלקיך נותן לך, ר"ל אלקים נותן לך השם הק' הויה לשבטיך שהם י"ג, כמו י"ב צירופים עם הכולל שהוא י"ג, לכך כל עניניהם הוא לעילא, לכך למען השם ית' ושפטו את העם וכו', כי בעברו על נקודה אחת, הוא גדול מאד לעילא ולעילא, כמו שפי' בפסוק כי האלקים בשמים וכו', כי בהעתק השמש על הארץ אמה, הוא בגלגלו העתק כמה אלפים פרסאות, וכל שכן לעילא לעילא, והבן זה כי נכון הוא בס"ד.

וְזֶה בְּחִינַת (רוּת ד) וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְֹרָאֵל עַל הַגְּאוּלָּה וְעַל הַתְּמוּרָה שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ וְנָתַן לְרֵעֵהוּ וְכוּ'. חֲלִיצַת הַנַּעַל בִּשְׁעַת קִנְיַן מְרַמֵּז עַל הַנַּ"ל שֶׁצְּרִיכִין בִּשְׁעַת הַקִּנְיָן לִהְיוֹת נִכְלָל בִּבְחִינַת אֶבֶן שְׁתִיָּה קָדְשֵׁי קֳדָשִׁים שֶׁשָּׁם הַדָּבָר יוֹצֵא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת כַּנַּ"ל. וּכְשֶׁרוֹצִין לְהִכָּלֵל שָׁם צְרִיכִין לַחֲלֹץ הַמִּנְעָלִים בִּבְחִינַת שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא, בִּבְחִינַת לֹא יִכָּנֵס לְהַר הַבַּיִת בְּמִנְעָלוֹ, מֵחֲמַת שֶׁשָּׁם בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ הוּא הָאֶבֶן שְׁתִיָּה צְרִיכִין שָׁם לַחֲלֹץ הַמִּנְעָלִים. וְזֶה בְּחִינַת חֲלִיצַת הַמִּנְעָלִים בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, כִּי אָז נִכְלָלִין בְּתוֹךְ אֶבֶן שְׁתִיָּה שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל הָיָה נִכְנַס בִּשְׁבִיל כְּלַל יִשְֹרָאֵל לִפְנַי וְלִפְנִים לְתוֹךְ קָדְשֵׁי קֳדָשִׁים אֶל הָאֶבֶן שְׁתִיָּה, עַל כֵּן צְרִיכִין אָז לַחֲלֹץ הַמִּנְעָלִים בִּבְחִינַת שַׁל נְעָלֶיךָ וְכוּ'. וְעַל כֵּן לְפָנִים בְּיִשְֹרָאֵל בִּשְׁעַת הַמַּשָּא וּמַתָּן שֶׁאָז הָיוּ צְרִיכִים לִכְלֹל בְּתוֹךְ הָאֶבֶן שְׁתִיָּה שֶׁשָּׁם שֹׁרֶשׁ כָּל הַצִּמְצוּמִים כְּדֵי שֶׁשָּׁם יִהְיֶה הַדָּבָר נֶחֱלָף וְיוֹצֵא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת כַּנַּ"ל, עַל כֵּן הָיוּ חוֹלְצִין הַמִּנְעָל אָז לְרַמֵּז עַל זֶה כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ, עַל הַגְּאוּלָּה וְעַל הַתְּמוּרָה, כִּי מֵחֲמַת שֶׁהַדָּבָר צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה נִימָר וְנֶחֱלָף מִצִּמְצוּם זֶה לְצִמְצוּם אַחֵר. וְזֶה בְּחִינַת תְּמוּרָה וּמִזֶּה יִהְיֶה אֶפְשָׁר חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁיִּתְאַחֵז הַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁאֲחִיזָתָם מִבְּחִינַת תְּמוּרוֹת כַּיָּדוּעַ, כִּי מֵאַחַר שֶׁאֵין הַצִּמְצוּם נִמְתָּק אֶלָּא בְּשָׁרְשׁוֹ כַּנַּ"ל אִם כֵּן כְּשֶׁיִּכָּנֵס בִּרְשׁוּת אַחֵר לֹא יוּכַל לִהְיוֹת נִמְתַּק כַּנַּ"ל וְאִם כֵּן יוּכַל חַס וְשָׁלוֹם, הַסִּטְרָא אָחֳרָא לְהִתְאַחֵז חַס וְשָׁלוֹם, מֵאַחַר שֶׁאֵין הַצִּמְצוּם נִמְתָּק, כִּי עִקַּר אֲחִיזָתָם כְּשֶׁאֵין הַצִּמְצוּם נִמְתָּק חַס וְשָׁלוֹם, כַּנַּ"ל, וְעַל כֵּן עִקַּר תִּקּוּן הַמַּשָּא וּמַתָּן הוּא עַל יְדֵי שֶׁבִּשְׁעַת הַמַּשָּא וּמַתָּן הַדָּבָר עוֹלֶה לְשָׁרְשׁוֹ הָעֶלְיוֹן לִבְחִינַת חָכְמָה עִלָּאָה, לִבְחִינַת אֶבֶן שְׁתִיָּה, קָדְשֵׁי קֳדָשִׁים שֶׁשָּׁם כָּלוּל הַכֹּל בְּיַחַד וְשָׁם הַדָּבָר נִמְתָּק וְנֶחֱלָף וְיוֹצֵא שָׁם מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת, מִצִּמְצוּם לְצִמְצוּם וַאֲזַי הַדָּבָר נֶחֱלָף בִּקְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה, וְאַדְּרַבָּא, נִתְבָּרֵר הַדָּבָר וְנִמְתָּק בְּיוֹתֵר מֵאַחַר שֶׁנִּכְלָל בְּשָׁרְשׁוֹ הָעֶלְיוֹן וְזֶה עִקַּר תִּקּוּן הַמַּשָּא וּמַתָּן כְּשֶׁנִּכְלָל הַדָּבָר בִּשְׁעַת הַמַּשָּא וּמַתָּן בְּתוֹךְ אֶבֶן שְׁתִיָּה כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ שֶׁהָיָה לְפָנִים בְּיִשְֹרָאֵל בְּעֵת הַתְּמוּרָה כְּשֶׁיָּצָא הַדָּבָר מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת כַּנַּ"ל: