קבלה על רות 4:7

קם ר' אלעזר ואמר, וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקיים וגו'. האי קרא אית לאסתכלא ביה, ואי אינון קדמאי עבדי הסכמה דא בדינא דאורייתא, ואתו בתראי ובטלוה, אמאי בטלוה. והא מאן דבטיל מלה דאורייתא. כאילו חריב עלמא שלים. ואי לאו איהו בדינא דאורייתא, אלא הסכמה בעלמא, אמאי נעל הכא.

ובינה בן י"ה, בגינה אתמר, וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקיים כל דבר. הכא קא רמיז שנוי השם, ודא מצפ"ץ הכא, וזאת לפנים בישראל. ודא שנוי מקום, אהי"ה, איה מקום כבודו להעריצו. יה"ו, איהו אהי"ה, ודא שנוי מקום. שנוי מעשה, אדנ"י, א' אדי"ד, י' ידו"ד, תרווייהו משתנים באדנ"י.

בְּהַהוּא זִמְנָא אִתְקַיַּים בְּיִשְׂרָאֵל (ישעיה ס כ) לֹא יָבֹא עוֹד שִׁמְשֵׁךְ, וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף וְגוֹמֵר, וְאִתְעַר שִׁיר הַשִּׁירִים בְּעָלְמָא, וְאַדְלִיק נְהוֹרָא עַל זֵיתָא וּשְׁרַגָּא, דְיִשְׂרָאֵל אִינוּן פְּתִילָה, אוֹרַיְיתָא מִשְׁחָא, שְׁכִינְתָּא שְׁרַגָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב כט ג) בְּהִלּוֹ נֵרוֹ עֲלֵי רֹאשִׁי, בְּהַהוּא זִמְנָא אִתְּמַר בִּשְׁכִינְתָּא, וְחָלְצָה נַעֲלוֹ (דברים כח ט), נַעֲלוֹ דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְקַיֵּים בֵּיהּ שַׁל נְעָלֶךָ (שמות ג ה), וְאִתְיַיחֵד בִּשְׁכִינְתֵּיהּ, דְּאִתְקְרִיאַת חֲלִיצָה, וְאִיהוּ חֲלוּץ הַנָּעַל, וְלָא צְרִיכִין לְאִתְחַבְּרָא בְאֹרַח יִבּוּם לְעוֹלָם, דְּאִתְּמַר בָּהּ (רות ד ז) וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל וְגוֹמֵר, שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ וְנָתַן לְרֵעִהוּ, מַאי נַעֲלוֹ דָא כִּנּוּ''י, הַהוּא דְאִתְּמַר בֵּיהּ (שיר ד יב) גַּן נָעוּל, אִתְפַּתַּח הַהוּא נָעוּל מַפְתְּחָא, בְּגִין דְּלַפֶּתַח חַטָּאת רוֹבֵץ (בראשית ד ז), אִתְעַבַּר הַהוּא חַטָּאת וְאִתְפַּתַּח תַּרְעָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קיח כ) זֶה הַשַּׁעַר לַיהו''ה, וְיֶחזוּן תַּמָּן שְׁכִינְתָּא, דְאִתְּמַר בָּהּ וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל.