Chasidut על שמות 15:26

כִּי אֲנִי יְיָ רֹפְאֶךָ (שמות טו) – רָאשֵׁי־תֵבוֹת: אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן:

בפסוק ויברכם ביום ההוא לאמור ישימך אלהים כאפרים וכמנשה וישם את אפרים לפני מנשה (בראשית מח, כ). קודם נבוא לבאר מאמר חכמינו ז"ל במסכת מגילה (טו.) בוא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם, בשר ודם שופת את הקדירה ואחר כך נותן לתוכה מים ומדת הקדוש ברוך הוא נותן מים ואחר כך שופת את הקדירה. דכבר פרשנו בפסוק (שמות טו, כו) כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך, דידוע מאמר חכמינו ז"ל (מגילה יג:) השם יתברך מקדים רפואה למכה, וכונתו בהצרה רק בשביל הישועה שישלח אחר כך. וזהו כל המחלה, לשון פעולה, כלומר הפעולה והכוונת החולי אשר שמתי במצרים לא אשים עליך, כי אצלך כוונת כי אני ה' רופאך, רק בשביל הרפואה והישועה שאחר כך. וזהו בצרת איש ישראל חס ושלום החסדים קודם, כי כוונתו בהצרה על החסדים שמקודם רק על ידי החולי האדם נעשה כלי לקבל השפע כדרך בני אדם כשרוצין לעשות מכלי קטן כלי גדול צריכה שבירה כן השם יתברך ברוך הוא רוצה להשפיע להאדם וצריך שיהא ביכולתו שיהיה יותר גדול גלל כן שלח לו צרה או חולי חס ושלום שזהו שבירת הכלי קטן שאחר כך יהיה יותר גדול וזה החולי נקרא קדירה. וזה מאמר חכמינו ז"ל אדם שופת את הקדירה ואחר כך נותן מים לתוכה והקדוש ברוך הוא בתחלה נותן מים, פירוש החסדים דמים מרומז על חסד שכוונתו על חסדים. ואחר כך שופת את הקדירה, פירוש על ידי כוונתו לחסדים מתקן הקדירה, היינו האדם שבא לו הצרה שעל ידי זה יהיה כלי גדול שיהיה ביכולתו לקבל השפע וכוונתו הכל לטובה וקל להבין:

או יאמר, ותחלה נבאר פסוק (שמות ט״ו, כ״ו) כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה׳ רופאך, ופירשו רז״ל ואם אשים אני ה׳ רופאך, והקשו המפרשים הלא העיקר חסר מן הספר שאינו כתוב ואם אשים. וגם פסוק יסור יסרני וגו׳, כי הנה השם יתברךת שולח יסורים להצדיק מפני שהוא תקוע עדיין איזה דבר מה בהשבירה, לכן שולח לו יסורים כדי להוציאו מהשבירה, וזהו יסור יסרני יה, שי״ה הוא עולם האהבה, ור״ל שהשם יתברך שלח לו יסורים מעולם האהבה, ומפני מה, ולמות לא נתנני, ר״ל כדי להוציאני מהשבירה שהיא בחי׳ מות, כי מאן דנחית מדרגיה קרי ביה וימת. כי הנה אף שהוא צדיק אפשר להיותו עדיין מעט בהשבירה, שהרי אמרו רז״ל יעקב אבינו לא מת, ר״ל שלא היה אפילו מעט בהשבירה, ולכן נקרא איש תם, דהיינו שהוא שלם שאינו בהשבירה כלל, כי דבר שהוא שבור אינו שלם, והנה על יעקב אמרו רז״ל זה, מה שאין כן אברהם ויצחק היו מעט בהשבירה וכן שאר כל הצדיקים שאל נאמר עליהם שלא מתו. וזהו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה׳ רופאך, ר״ל אף אם אשים הוי לא אשים כי אני ה׳ רופאך בהיסורים האלו, שעל ידי זה אני מוציא אותך מהשבירה. והנה הצדיק יש לו יכולת גדול, כידוע ממאמרם ז״ל על פסוק (שמואל ב כ״ג, ג׳) צדיק מושל יראת אלהים, ומי מושל בי צדיק שהקב״ה גוזר גזירה והצדיק מבטל. ואיך הוא מבטל גזירת השם יתברך, הענין הוא כך, כי כל הרעות והיסורים הם דינים ודינים אינם נתקנין ונמתקים אלא בשורשן, ואיתא בזוה״ק בינה מסטרהא דינין נפקין, והצדיק מעלה כל הדינים אל הבינה ושם נתקנין בשרשם. ולפ״ז צריך להבין למה אינו יכול הצדיק לעשות לעצמו כך, דהיינו כשיש לו יסורים, להעלות הדינים אל הבינה כנ״ל, הגם שאמרו רז״ל אין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים, מכל מקום צריך להבין למה הוא כך. אך הטעם הוא כי אינו יכול לעשות זה רק בדעת, ואיך יעשה כשנוטלים ממנו הדעת והמוחין שלו, לכן אינו יכול לעזור לעצמו כלום, ומטעם זה הוא מצוה גדולה שאחרים יתפללו בעדו ויעלו הדינין כנ״ל, ועוד יתבאר לקמן: