Chasidut על שמות 15:3

עוד יש לפרש ואלה שמות וגו' איש וביתו באו (שמות א א). דלכאורה הוא תמוה מה בעי האי דישנא להאי פרדשנא שעוסק להודיע שמותן, לקיים מה שנאמר (ישעיה מ כו) המוציא במספר וגו', ואף שכבר מנאן כמבואר ברש"י (ד"ה ואלה), אבל הודעה זו איש וביתו באו למה, הלא כבר ידענו. ועוד איך יתכן להפסיק באמצע הסיפר בענין אחר, דמתחיל ואלה שמות ומסיים בדבר ובענין אחר, פתח בכד ומסיים בחבית, והיה ראוי לומר זה אחר החשבון. והנ"ל בהקדים מאמרינו לפרש (איוב (כג יג) כ"ג י"ג) והוא באחד ומי ישיבנו, על פי מ"ש בפרקי דר"א (פל"ט) (סי' ל"ט) כשבאו לגבול מצרים היו שבעים חסר אחד, מה עשה הקב"ה נכנס עמהם במנין ועלו למספר שבעים, וכשיצאו היו ששים ריבוא חסר אחד, נכנס עמהם במנין ועלו לששים ריבוא, לקיים מה שנאמר (בראשית מו ד) אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה, עד כאן דבריו. ואם כן ראה חבתן והוא באחד, שכביכול הוא יתברך נחשב במקום אחד, אם כן מי ישיבנו, וזה שאמר הכתוב (ישעיה (כז יב) כ"ז י"ב) ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל, ר"ל שבודאי תלוקטו בני ישראל, כי הלא לאחד מכם נחשב האחד יתעלה, ועיין ברד"ק שמפרש גם כן הפסוק על דרך סרס המקרא, ור"ל ואתם בני ישראל תלוקטו לאחד אחד, עיין שם. ועם זה יובן ויתבאר הפסוק (מלאכי ג' ו') אני ה' לא שניתי, דבזה יובן ואתם בני יעקב דייקא לא כליתם, כי מהחלק כלמד על הכלל, וכביכול מרוב אהבה וחיבתן הכל היה כביכול כחלק, והחלק כהכל והבן עד היכן הדברים מגיעין, והיינו לא זז מחבבן עד שקראן אבי, כי הבן הוא חלק מהאב. ועל פי זה נבוא אל המכוון כי מרוב אהבה וחיבה, השי"ת כביכול נכנס עמהם בחשבון פרטי השמות ונכנס ראשון, וז"ש ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב וגו', דהאי את יעקב הוא שפת יתר. אמנם לדרכינו יובן, דהא להורות שפורט כאן שני ענינים, שמות בני ישראל הבאים מצרימה, וגם הבאים מצרימה את יעקב שאינם בגדר בני ישראל ובאו עם יעקב ובזכותו, והתחיל לפרוט איש זה הקב"ה, דכתיב (שמות טו ג) ה' איש מלחמה, וביתו היינו כמו דכתיב (במדבר יב ז) בכל ביתי נאמן הוא, באו והבן, ואחר כך פורט שמות השבטים (שמות א ב) ראובן שמעון וגו' ולכך כל נפש וגו' שבעים (שמות א ה), כי הוא ית' השלים המנין כאמור. ועל פי זה יתבאר לך דברי הזוהר בריש הפרשה (זוהר ח"ב ב' ע"א) בכמה משריין עילאין, הדה"ד ואלה שמות בני ישראל וכו', ושם רבי שמעון פתח (יחזקאל א ג) היו היה, עיין שם והבן.

וזה שאמר כאן הכתוב ואלה שמות בני ישראל וגו'. כלומר אחר שאמר הקב"ה ליעקב אל תירא מרדה מצרימה אנכי ארד עמך מצרימה וגו' שעל כרחך ירד יעקב למצרים וירד עמו גם בחינת הקדושה הנכללת בשמו כמו שאמר לו אנכי ארד עמך וגו'. אמר, הנה גם ואלה שמות בני ישראל. כלומר עוד ירדה בחינת הקדושה עם כל אחד ואחד מהשבטים שבאו כולם את יעקב, כלומר כיעקב שקראו בית לעשות הכנה גם בחוץ לארץ להיות בית מלון לקודשא בריך הוא ושכינתא, וכן עשו כל השבטים שהכינו עצמם להיות בית מלון לקודשא בריך הוא ושכינתא וירדה עם כל אחד ואחד בחינת הקדושה הנכללת ונעטפת בשמו. ועל כן, איש וביתו באו. איש נקרא ה' איש מלחמה (שמות ט"ו, ג'), והוא וביתו באו למצרים כי נעשו כולם בית מלון אליו להיות מרכבה לשמו לאשתמודע לשכינתא בידיעת רזי אלהינו יתברך מארי קבלה כיעקב שקראו בית, והבן. ועל כן אמרו חז"ל (שמות רבה א', ה') כל שמותן על שם גאולת ישראל נזכרו וכו' כי באמת שמותן נאה להן לפי מעשיהם הטובים כדרשת חז"ל אשר הבאנו למעלה. ואך כאן נזכרו שמותן על שם הגאולה, כי כל עיקר הגאולה היה לפי שירדה הקדושה עמם למצרים כנזכר למעלה וכאשר אמר הכתוב (שמואל-ב ז', כ"ג) אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו. ועל זה נאמר (תהלים כ"ג, ד') גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי. לפי שכאשר יגאל הקב"ה את עצמו מהגלות, יגאל גם את בניו. וירידת הקדושה למצרים היה הכל לפי שמות השבטים, ועל כן נזכרו כאן על שם הגאולה כי נתעטפה הקדושה וירדה עמהם בכדי לגאלן והכל בשמותן וכאמור. ואפשר לזה רמז הכתוב (לקמן פסוק כ"א) ויהי כי יראו המילדות את האלהים ויעש להם בתים, כי זכו להוליד משה ואהרן שהיו בתים לקודשא בריך הוא ושכינתא כדבר האמור.

או יבואר, אשה כי תזריע וילדה זכר (ויקרא יב, ב), אשה מזרעת תחילה יולדת זכר איש מזריע תחילה יולדת נקיבה. ובו יבואר הפלוגתא חד אמר בניסן נגאלו, ובניסן עתידין לגאול, וחד אמר בניסן נגאלו, ובתשרי עתידין לגאול. הכלל, יש שהקדוש ברוך הוא בעצמו ברוב רחמיו מרחם על עמו ישראל בלי שום התעוררות התחתונים, ויש שהקדוש ברוך הוא מרחם עצמו על עמו ישראל מחמת מעשה התחתונים מעמו ישראל במעשיהם הנאים במה שעושים ומקיימים מצותיו. והבחינה הב', יותר טוב לפני עמו ישראל. וזהו הרמז, כי הקדוש ברוך הוא המשפיע חיות בכל עת ורגע על כל העולמות נקרא בשם איש והעולמות המקבלים חיות מאתו בכל עת ורגע נקראים אשה. וזהו אשה מזרעת תחילה, דהיינו כשהשפע בא מחמת מעשה התחתונים אין בו שום קטרוג חס ושלום וזהו יולדת זכר על הרמז כאיש גבורתו. איש מזריע תחילה, דהיינו כשהקדוש ברוך הוא בעצמו מעורר השפע על עמו ישראל. זהו הרמז יולדת נקבה, על הרמז תש כחו כנקבה, (ברכות לב.) כי שם חס ושלום יש קטרוג. וזהו הרמז בגמרא ולא פליגי. כי כשיהיה אם ירצה ה' הגאולה במהרה בימינו מחמת התעוררות התחתון אז יהיה הגאולה בתשרי אפילו שהחודש הזה מורה על הדין כיון שהגאולה יהיה אם ירצה ה' מחמת התעוררות התחתון אבל כשיהיה הגאולה מחמת רוב רחמיו אז יהיה דווקא בניסן בעת שאין דינין שורה כלל, כי על זה רומז זה שהחודש ניסן נקרא חודש אביב אל"ף בי"ת כסדר ותשרי הוא אותיות תשר"ק, כי ניסן הוא אור הישר מורה על חסד. ותשרי הוא אור החוזר מורה על דין: