Chasidut על שמות 2:21

והנה יתרו קודם ביאת משה פירש מעבודה זרה, כמו שפירש רש"י בפרשת שמות (ב טז, ד"ה ולכהן), אבל לא נדבק בתורת ישראל ולא ידע מזה, רק נדבק בדיני בני נח. והנה כאשר בא משה לשם ויואל משה לשבת את האיש (שמות ב כא), כי כשושנה בין החוחים הוא, כי גם כזה לא היה מצוי אז, ובודאי השתדל עמו להכניסו לגמרי תחת כנפי השכינה, וגילה לו מתורת ישראל שהם מובדלים מתורת בני נח, אבל לא הועיל עמו כי לא האמין בזה, וכדאיתא במדרשים שאסרו בבית הסוהר, והנה ודאי לא הסכים שיגייר את ציפורה, רק דציפורה הייתה לבבה שלם עמו, כמבואר ביונתן בן עוזיאל דפירנסו בצינעה, ובודאי גיירה בצינעה דמשה יחיד מומחה היה וכבית דין חשוב, דבלאו הכי לא היה לוקחה משה דאשה כושית יוכיח, אבל אביה לא ידע מזה. והנה כאשר הלך עמה למצרים ואחר כך החזירה ושלחה, היה קשה לו לכתחלה מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר, דלא ידע מעובדא דאהרן שאמר לו על הראשונים אנו מצטערים וגו' (מכילתא), והיה סובר שלקחה משה כדי לגיירה שהוא היה מעכב בדבר. והנה כאשר שמע מקריעת ים סוף והיה קשה לו מה נשתנו אלו מאלו הללו ע"א, והגם שהיה מתוך שיעבוד וטירוף הדעת ורק כשגגה יחשב, מכל מקום הלא גם שוגג חייב כי בדיני בני נח הוי ידע, ומאז נדמה לו כי בודאי יפה אמר משה שדיניהם חלוקין מדיני בני נח מימות אברהם והם עם קרובו ואינם נענשים על השוגג, וגם שמע ממלחמת עמלק שנענש עמלק כל כך, והיה קשה לו הלא בא בטענה, מזה הבין דמשה אמת ותורתו אמת, ואם כן אין טענתם כלום דבנך הבא מן הנכרית וכו', דודאי גילה לו משה זה כשרצה לגיירה והוא היה מעכב והוכרח לגיירה בצינעה, ואם כן לפי זה ציפורה אשת משה היא, אף דנכרית לא תפסי בה קדושין, הלא גיירה במצרים, ובודאי קדשה אז, דהוא היה סבור דעל מנת כן לקחה למצרים, אבל הבנים שהיו לה קודם שגיירה, היה סבור דאינם בניו רק בניה, וכיון שנודע לו שדברי משה אמת רצה להתגייר, וגם לגייר שני בני ציפורה.