מדרש על שמות 2:21

וַיּוֹאֶל משֶׁה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שֶׁנִּשְׁבַּע לוֹ, וְאֵין וַיּוֹאֶל אֶלָּא לְשׁוֹן שְׁבוּעָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א יד, כד): וַיֹּאֶל שָׁאוּל אֶת הָעָם, וְלָמָּה הִשְׁבִּיעוֹ, אָמַר לוֹ יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁיַּעֲקֹב אֲבִיכֶם כְּשֶׁנָּתַן לוֹ לָבָן בְּנוֹתָיו, נְטָלָן וְהָלַךְ לוֹ חוּץ מִדַּעְתּוֹ, שֶׁמָּא אִם אֶתֵּן לְךָ אֶת בִּתִּי אַתָּה עוֹשֶׂה לִי כָּךְ. מִיָּד נִשְׁבַּע לוֹ וְנָתַן לוֹ אֶת צִפֹּרָה, וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר קִבֵּל עָלָיו לָלוּן עִמּוֹ, וְאֵין וַיּוֹאֶל אֶלָּא לְשׁוֹן לִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים יט, ו): הוֹאֶל נָא וְלִין. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ קִבֵּל עָלָיו לִרְעוֹת אֶת צֹאנוֹ, וְאֵין וַיּוֹאֶל אֶלָּא לְשׁוֹן הַתְחָלָה, כֵּיוָן שֶׁנָּשָׂא בִּתּוֹ הִתְחִיל וְקִבֵּל עָלָיו לִרְעוֹת אֶת צֹאנוֹ, וַתֵּלֶד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גֵּרְשֹׁם, דֶּרֶךְ הַצַּדִּיקִים לָשׂוּם שֵׁם לִבְנֵיהֶם לְעִנְיַן הַמְאֹרָע, בְּיוֹסֵף מַהוּ אוֹמֵר (בראשית מא, נא נב): וַיִּקְרָא שֵׁם הַבְּכוֹר מְנַשֶּׁה, וְאֶת שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרָיִם, כְּדֵי לְהַזְכִּיר אֶת הַנִּסִּים שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִמּוֹ. אַף משֶׁה קָרָא שֵׁם בְּנוֹ גֵּרְשֹׁם עַל הַנֵּס שֶׁעָשָׂה לוֹ ה', שֶׁגֵּר הָיָה בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה וְהִצְלִיחוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִשָּׁם.

בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר - אין הואלה אלא התחלה, שנ' (שופטים יט) הואל נא ולין וייטב לבך, ואומר (דברי הימים א יז) עתה הואל וברך את בית עבדך להיות לעולם לפניך. וחכמים אומרים: אין הואלה אלא שבועה, שנאמר (שמות ב) ויואל משה לשבת את האיש, ואומר (שמואל א יד) ויואל שאול את העם לאמר ארור העם אשר יאכל עד הערב ונקמתי מאויבי:

אַתְּ מוֹצֵא, כָּל מַה שֶּׁכָּתוּב בְּיִתְרוּ לְשֶׁבַח, כְּתִיב בְּעֵשָׂו לִגְנַאי. בְּעֵשָׂו כְּתִיב: נָשִׁים בְּצִיּוֹן עִנּוּ (איכה ה, יא). בְּיִתְרוֹ כְּתִיב: וַיִּתֵּן אֶת צִפֹּרָה בִתּוֹ לְמֹשֶׁה (שמות ב, כא). בְּעֵשָׂו כְּתִיב: אֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם (תהלים יד, ד). בְּיִתְרוֹ כְּתִיב: קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם (שמות ב, כ). בְּעֵשָׂו כְּתִיב: וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים (דברים כה, יח). בְּיִתְרוֹ כְּתִיב: וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם יִרְאֵי אֱלֹהִים. בְּעֵשָׂו כְּתִיב, שֶׁהוּא בִּטֵּל אֶת הַקָּרְבָּנוֹת. בְּיִתְרוֹ כְּתִיב: וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה עֹלָה וּזְבָחִים. עֵשָׂו שָׁמַע צָרָתָן וְנִזְדַּוֵּג לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם (שמות יז, ז). לְכָךְ כְּתִיב וַיָּבֹא עֲמָלֵק. יִתְרוֹ שָׁמַע בְּטוֹבָתָן וְנִדְבַּק לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ.