Chasidut על שמות 20:12

או יאמר למען ירבו וגו' על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם כימי השמים על הארץ (דברים יא כא). דעיין בירושלמי ברכות פ"א (ה"א) עץ חיים מהלך חמש מאות שנה וכו', ורבנן אמרו כשני אבות כימי השמים על הארץ שהיא מהלך ת"ק שנה. ור"ל אשר נשבע לאבותיכם שימיהם היו ת"ק שנה כימי השמים על הארץ, ועיין במפרש מ"ש בשם הילמדנו. והוא תמוה קצת דשני האבות מאי בעי הכא. והנ"ל בזה, דבאמת ארץ החיים ועץ החיים הכל אחד והוא בכלל ארץ ישראל, וכמבואר בזוהר דדרך מערת המכפלה אזלין לתמן, ועיקר הנחלה שם. וכן יהיה בעתיד בחיים חיותינו כמו שהיה באדם הראשון קודם החטא, ולשם רצה משה להוליכן כמו שמבואר בעשרה מאמרות בפסוק (דברים ג כה) אעברה נא, והנה במראות הסולם נאמר (בראשית כח יג) הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך, שאמרו רז"ל (חולין צ"א ע"ב) קיפל כל ארץ ישראל תחתיו, היינו עץ החיים דההוא ארץ ישראל מיקרי ולא ארץ כנען, והיינו על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם, ומפרש איזה האדמה, על זה אמר כימי השמים על הארץ, ר"ל העץ החיים אשר הוא ת"ק שנה כימי השמים על הארץ. ואמר למען ירבו ימיכם, כמו שדרשו (קידושין ל"ט ע"ב) למען יאריכון ימיך (שמות כ יב), לעולם שכלו ארוך. והיינו שאף לענין ניצחית שייך לומר אצל הנברא רבוי ואריכות, דבשלמא הבורא ב"ה שברא הזמן ואצלו אין זמן, הרי עבר ועתיד והוה אחד הם אין בו ריבוי ואריכות בנצחיותו. אבל הנברא שנופל תחת הזמן, הרי כל נצחיות הוא רק שנתארך ונתרבה ימיו וזמנו עד אין קץ ברצון הבורא ית"ש, והבן. ועוד הבנתי והצצתי באמרם ז"ל קידושין (ל"ט ע"ב) למען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך, דהוא משולל הבנה. ונ"ל דיש בזה דבר עמוק, והוא בהקדם דהנברא ונופל תחת הזמן איננו בעצם נצחי, כי כשיכלה הזמן יכלו כל הנופלים תחתיו. ובהקדים עוד דדבר ההוה ונפסד ונופל תחת הזמן, אם נתארך זמנו הרי אין אריכות שלו רק אחר שנתארך, אבל לא בתחילת זמנו. מה שאין כן מה שאינו נופל תחת הזמן והוא נצחי, אם כן עבר ועתיד לפניו בסוג אחד, אם כן אריכות שלו הוא תמידית. ומסורה בידינו כשיכלה הזמן, ישוב הכל אל מקורו ויתגלה עלמא דלא אתידע אשר הוא למעלה מהזמן, ומי שיתארך ימיו עד שיתגלה העולם הזה, יתדבק בעולם זה ויהיה נצחי, מה שאין כן מי שיכלה קודם, לא יהיה אז בנמצא שיתדבק בו. והיינו למען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך, דהיינו עד אותו עולם שכולו ארוך, כולו דייקא שהוא למעלה מהזמן כנ"ל, וממילא כיון שיהיה עד עולם יתדבק בו ויהיה ניצחי, ונמצא אריכות ימים הוא רק עד אותו העת, אבל לא אחרי כך דבנצחי לא שייך אריכות ימים, והבן. ולפי זה יש לפרש גם כן למען ירבו וכו' על האדמה אשר נשבע ד' לאבותיכם, כמשמעו על ארץ ישראל ארץ זבת חלב ודבש כנודע, ומפרש הכתוב תכליתו של ריבוי הזה יהיה לתת להם מה שהוא כימי השמים על הארץ דהיינו עץ החיים, דאלולי תכלית זה הרי הריבוי הזה פועל בטל, כמאמר המליץ אם קצר מסעי ומהלכי מהגיע אל מחוז החפץ, מה יועילני במעברות כי ארכו לי שם הימים, והבן כי נכון הוא בס"ד. עוד נ"ל לבאר הפסוק למען ירבו ימיכם וכו' לתת להם כימי השמים על הארץ. וכבר פירשו על ימי האבות שהם ת"ק. אבל לי נקרא לפרש, דלנגד כל התוכחת המפורשים בתורה הק' ואם לא תשמעו אל מצותי וכו' (ויקרא כו יד), ודאי ראוי לומר בהיפוך דהיינו אם שמוע תשמעו אל מצותי, שיהיה המדה טובה מרובה ת"ק על אחד לנגד כל התוכחות (עיין), על כן מסיים בפסוק (דברים יא יג) והיה אם שמוע תשמעו וכו' לתת להם כימי השמים וכו', ר"ל בבחינת מדה טובה שהיא ת"ק על אחד, ויתכן לומר דקאי אדלעיל מיניה (דברים יא טז) השמרו לכם פן יפתה לבבכם וכו', אבל (דברים יא יח) ושמתם וכו' למען ירבו וכו' כימי השמים וכו', דהיינו ת"ק על אחד לנגד הענין כנ"ל.

ועתה בני שמע בקולי וקום ברח לך אל לבן וכו' (בראשית כז מג). הנה למה לא אמרה כפשוטו ועתה קום ברח וכו', למה האריכה למעניתה באמור "בני שמע בקולי. ונראה לבל יאמר יעקב הנה אני פה בארץ הקדושה מתיירא, ואיך אצא לחוץ לארץ אל בית לבן הרשע, ומכל שכן שמורא יעלה על ראשי פן יוכל לי עשו בהעדר זכות הארץ. לזה אמרה שאינו כן להיותך בני ומחוייב אתה לשמוע בקולי, ותכוון בזה לקיים מצות כיבוד ומתן שכרה בצידה למען יאריכון ימיך וכו' (שמות כ יב), ובודאי לא יוכל לך. ואפשר לומר עוד באמרה בני, כוונה כנ"ל היינו היותך בני מחוייב במצותי, ובתיבות "שמע "בקולי, כיוונה לבל יאמר יעקב היאך אקבל לשון הרע להאמין זה על עשו. וז"ש "שמע "בקולי, דהדין הוא הגם שאינם רשאים לקבל לשון הרע, עם כל זה למיחוש מיהא מיבעיא, כמו שהוכיחו רז"ל (נדה ס"א ע"א) מגדליה בן אחיקם. וז"ש "שמע "בקולי, מחוייב אתה מצד הדין לשמוע בקולי: