Chasidut על שמות 23:8

השכל והרצון הם שני מנהיגי האדם דלכן אמרו בירושלמי סוף פרק קמא דברכות (ט:) אי את יהיב עינא וליבא לי אנא ידע דאת דילי. עין רצה לומר עיני השכל ואמרו (עבודה זרה כח:) שוריינא דעינא בלבא תלי כי העיקר הלב כי ממנו תוצאות חיים. והשכל נמשך אחר הרצון כענין שנאמר (שמות כג, ח) כי השוחד יעור וגו' כי הרצון מטה השכל. ועל זה אמרו (יומא עב:) למה זה מחיר וגו' ולב אין ומכל מקום אמרו גם כן (במדבר רבה י, ב) עין רואה ולב חומד שהשכל מוליד הרצון. ועל זה אמרו (אבות פרק ג, יז) אם אין חכמה אין יראה אם אין יראה אין חכמה שניהם קשורים יחד זה בזה והא בלא הא לא סגי. ואיתא אבי ואמי עזבוני וגו' כידוע אבא ואימא הוא מוחא ולבא ושניהם עזבוני בעונות אין חכמה ואין בינה בעידן דיצר הרע לית דמדכר ליצר טוב (כמו שאמרו נדרים לב:), ואין לנו שכל ולא רצון. רק מכל מקום ה' יאספני והקב"ה עוזרו ויכול לו גם בדורות אחרונים כענין אמור לאומן שעשאני כמה מכוער כו' (תענית כ:), והקב"ה הוא אומן שעשאנו כך בלא שכל ובלא בינה שבלב ורצון. הוא יאספנו פירוש אסיפה הוא קבוץ הנדחים וזהו כל עיקר הישועה וקבץ נדחינו וגו' של כל פרט נפש אם יקובצו נדחיו כל חלקי נפשו למקום אחד הוא צדיק ונושע.

ושחד לא תקח כי השחד יעור פקחים ויסלף דברי צדיקים (שמות כג ח). ובפרשת שופטים (דברים טז יט) נאמר ולא תטה משפט וגו' ולא תקח שחד כי השחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים. ויש להבין השינוי שבין זה לזה, דכאן נאמר ושחד לא תקח, ושם נאמר לא תקח קודם. וכאן נאמר פקחים, ושם חכמים. ועוד דאיתא בשם האר"י ז"ל על הפסוק (איוב יד ד) מי יתן טהור מטמא לא אחד, על פי דאיתא במדרש (ילקו"ש רמז תתק"ז) כל דיין הנוטל שחד, אינו מת עד שמטהר את הטמא ומטמא את הטהור. והנה אמרו רז"ל (כתובות ק"ה ע"ב) מאי שחד שהוא חד, ופירש הוא ז"ל כי לא תקח שחד, ס"ת אחד, אבל הנוטל, משבר תיבת לא, ונשאר תקח שחד ס"ת חד, עד כאן. וז"ש מי יתן טהור מטמא לא אחד, עד כאן דבריו וש"י. ויש לדקדק למה זה הרמז אחד, ולמה בפרשה זו לא נכתב כסדר לרמז זה בס"ת, ובפרשת שופטים נכתב כסדר זה לרמז.

כי השחד יעור פקחים ויסלף דברי צדיקים (שמות כג ח), לבאר הכפל, וגם לתרץ הקושיא וכי צדיקם מקבלי שחד נינהו. נראה על דרך הפשוט דהנה המקבלי שחד אף שהם חכמים באמת, אי אפשר שלא יטו ועורים המה באמת, ואף שיושבים עמהם נקיים וצדיקים שאינם מקבלי שחד, הם מבלבלים ומסלפין את דבריהם, כנ"ל ברור ונכון והבן.