מדרש על שמות 23:8

ד"א ויהי כי זקן יצחק. ובדין הוא שיכהו עיניו של יצחק לפי שנהנה מן הרשע ולא אהב אותו אלא מפני שהיה מאכילו ציד, שנאמר ויקרא את עשו וגו' והתורה הקדושה אמרה ושחד לא תקח (שמות כג ח):

כל צדיקים שבתורה צדקים כתיב חסר יו״ד חוץ מן אחד באלה המשפטים ושחד לא תקח כי השחד יעור פקחים ויסלף דברי צדיקים (שמות כ״ג ח׳) מלא, שאפילו צדיק גמור ונוטל שוחד הוא מסיתו. כל ראשנה שבמקרא חסר חוץ מן ג׳ שהם מלאים: והביא אותם אל הכהן והקריב אשר לחטאת ראשונה (ויקרא ה׳ ח׳) מלא, למה? אלא כדי להדר קרבנו של עני מפני חלישת דעתו; ושלמתי ראשונה משנה עונם וחטאתם על חללם את ארצי (ירמיה ט״ז י״ח) מלא, כשם שברכתי אותם בארץ וקראתי אותם ארץ חפץ (מלאכי ג׳ י״ב) כך אכם בארץ ואקללם בארץ, שכשם שאמרתי תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה (דברים י״א י״ב) כך אקללם בראשית בשביל כך ושלמתי ראשונה משנה עונם. כי לקחו מבנותיהם להם ולבניהם והתערבו זרע הקדש וגו׳ ויד השרים והסגנים היתה במעל הזה ראשונה (עזרא ט׳ ב') מלא, למה? שאם לא יחטאו וימעלו השרים תחלה אין הקטנים עושים כלום, ולפי שמעלו השרים והגדולים ראשונה לכך הוא שלם (מלא וי״ו).

‎וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: אֶבֶן חֵן הַשֹּׁחַד בְּעֵינֵי בְעָלָיו אֶל כָּל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַשְׂכִּיל (משלי יז, ח). הַשֹּׁחַד, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאֶבֶן בְּכָל מָקוֹם שֶׁנּוֹפֶלֶת שׁוֹבֶרֶת. מְדַבֵּר בְּיִצְחָק, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו. הָיָה צָד אֶת יִצְחָק הַצַּדִּיק בְּפִיו. אַתָּה מוֹצֵא כָּל עֲבֵרוֹת שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׂוֹנֵא, כֻּלָּן הָיוּ בְּעֵשָׂו. שֶׁשׁ הֵנָּה שָׂנֵא ה' וְשֶׁבַע תּוֹעֲבַת נַפְשׁוֹ, עֵינַיִם רָמוֹת לְשׁוֹן שָׁקֶר וְיָדַיִם שֹׁפְכוֹת דָּם נָקִי, לֵב חֹרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן רַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת לָרוּץ לְרָעָה וְגוֹ' (משלי ו, טז-יח). כְּשֶׁהָיָה בָא עֵשָׂו מִן הַחוּץ, הָיָה אוֹמֵר לְאָבִיו, אַבָּא, הַמֶּלַח מַהוּ שֶׁתְּהֵא חַיֶּבֶת בַּמַּעֲשֵׂר. וְהָיָה תָמֵהַּ יִצְחָק וְאוֹמֵר: רְאֵה בְּנִי זֶה כַּמָּה מְדַקְדֵּק בַּמִּצְוֹת. וְהָיָה אוֹמֵר לוֹ אָבִיו: בְּנִי, הֵיכָן הָיִיתָ הַיּוֹם הַזֶּה? וְהוּא אוֹמֵר לוֹ: בְּבֵית הַתַּלְמוּד. לֹא כָךְ הוּא הֲלָכָה מִן כָּךְ וְכָךְ, לֹא כָךְ אִסּוּרוֹ, לֹא כָךְ הֶתֵּרוֹ. וּמִתּוֹךְ דְּבָרִים אֵלּוּ, הָיָה צָדוֹ בְּפִיו, עַל כֵּן אֲהֵבוֹ. וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת, כִּי יְחַנֵּן קוֹלוֹ אַל תַּאֲמֶן בּוֹ כִּי שֶׁבַע תּוֹעֵבוֹת בְּלִבּוֹ (משלי כו, כה). וְלָמָּה כָהוּ עֵינָיו שֶׁל יִצְחָק? מִפְּנֵי שֶׁנִּסְתַּכֵּל בִּדְמוּת עֵשָׂו הָרָשָׁע. וְעוֹד, עַל שֶׁהָיָה מֵבִיא צַיִד וּמַאֲכִילוֹ, וּכְתִיב: כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים (שמות כג, ח).