מאור ושמש
וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד. הענין הוא דידוע אור שברא הקב"ה ביום ראשון אדם צופה ומביט בה מסוף העולם עד סופו וגנזו לצדיקים לעתיד לבא והענין כי כל ימות החול מלובש האור והקדושה בכמה לבושים ואי אפשר לראות האור והקדושה מפני ההתלבשות אבל בבא שבת קודש בא שבת בא מנוחה ואז נתגלה האור הגנוז לצדיקים לכל או"א לפי מדריגתו ואיתא בגמרא דשבת הוא אחד מששים בעו"הב נמצא יש לכל אחד כור ואבן בוחן לראות מדריגתו בעו"הב לפי הקדושה שיש לו בשבת קודש כך יש לו ששים פעמים בעוה"ב והכל לפום עבידתי' ועבודתו מי שטרח ועמל בערב שבת יאכל בשבת כן לפי עבודתו עבודת הקודש בתורה ותפילה בעול מלכות שמים כן נתגלה את האור כי טוב אור הגנוז לצדיקים ונקרא ג"כ נשמה יתירה שהוא מעולם העליון לפום עבידתיה בששת ימי המעשה בתורה ותפילה בעול מלכות שמים כן נותנים לו הנשמה יתירה וזה וירא מנוחה פי שבת קודש בא שבת בא מנוחה כי טוב פ' דאז נתגלה את האור כי טוב רב טוב הצפון לצדיקים ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבול פי' כשנוטה שכמו לסבול דהיינו כנ"ל ש'כ'מ'ו ר"ת שם "כבוד "מלכותו לסבול היינו כשנושא עליו עול מלכות שמים ועובד בעמל ויגיעה בתורה ותפילה וסובל עליו עול מלכות שמים ומפרש הפסוק ויהי למם עובד דהיינו היצ"הר נעשה לו עובד כדכתיב טוב נקלה ועבד לו למס הוא רמז על היצ"הר ונעשה לו עבד כנ"ל.
רש"י
וירא מנחה כי טוב. רָאָה לְחֶלְקוֹ אֶרֶץ מְבֹרֶכֶת וְטוֹבָה לְהוֹצִיא פֵרוֹת:
אבן עזרא
וירא מנוחה. כאשר ראה ארצו ומקום מנוחתו נעימים נטה שכמו לסבול. כל משא כאשר ישא החמור ושב כעבד נותן מס וזה הטעם על יששכר שלא היו גבורים ולא ירצו לצאת למלחמה לעזוב מקומם. וכן אמר משה ויששכר באהליך. והיו נותנים מס למלך ישראל שלא יצאו (או) לגוים שלא יבאו להלחם עליהם: