פירוש על שמות 22:20

וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים. יובן בס"ד ע"ד שכתבו המפרשים ז"ל שטעם שמקבלים גרים הוא בשביל שישראל הם נעשים קדושים ע"י קיום התורה והמצות כי לכן אנחנו מברכים ואומרים אשר קדשנו במצותיו ולכן מאחר שהם קדושים צריכים תוספת כי צריך להוסיף מחול על הקודש ולכן צריך שיקבלו הגרים כי הם תוספת מחול על הקודש שכל דבר שבקדושה צריך לו תוספת עכ"ד ז"ל. גם ידוע מ"ש המפרשים ז"ל טעם ליציאת מצרים קודם הזמן הוא שהש"ית ברוב רחמיו קידש את ישראל בליל פסח בשני מצות הם פסח ומילה שצוה אותם לעשות כי ע"י קיום המצות יתקדשו ישראל ואחר שנתקדשו פקע השעבוד מעליהם כי קי"ל הקדש מפקיע מידי שעבוד עכ"ד ז"ל. ובזה יובן וגר לא תונה ולא תלחצנו וא"ת א"כ שאני אתחייב בעדו אם אונה אותו ואם אלחצנו א"כ יותר טוב שלא אקבל אותו מעיקרא להתגייר ולמה אקבל לגייר אותו כדי שאח"ך צריך ליזהר בו ואפשר נמי שאתחייב עליו לאו לזה אמר הנה מוכרח אתה לקבל אותו יען כי מתחלה גרים הייתם בארץ מצרים וקשה איך יצאתם משם קודם הזמן אלא ודאי שע"י המצות נעשיתם קדושים והקדש מפקיע מידי שעבוד וא"כ מאחר שדין הקדש יש לכם וקדושים אתם א"כ בעל כרחך צריך לקבל גרים כדי להוסיף מחול על הקודש.

וגר לא תונה. אוֹנָאַת דְּבָרִים, קונטרארי"ר בְּלַעַז, כְּמוֹ וְהַאֲכַלְתִּי אֶת מוֹנַיִךְ אֶת בְּשָׂרָם (ישעיהו מ"ט):

כי גרים הייתם בארץ מצרים לא הוכשרו כל הגרים בעבור היותנו גרים בארץ זמן, ואין טעם שיהיו מובטחים לעולם בעבור כן. ופירש רש''י כי הוא טעם ללא תונו אותו, יזהיר שלא תונה אותו בהונאת דברים, שאם הוניתו אף הוא יכל להונותך ולומר לך אף אתה מגרים באת, מום שבך אל תאמר לחברך. ור''א אמר (אבן עזרא על שמות כ״ב:כ׳) זכור כי גרים הייתם כמוהו. ואין בכל זה טעם בעיקר: והנכון בעיני כי יאמר, לא תונה גר ולא תלחצנו ותחשבו שאין לו מציל מידך, כי אתה ידעת שהייתם גרים בארץ מצרים וראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אתכם ועשיתי בהם נקמה, כי אני רואה דמעת העשוקים אשר אין להם מנחם ומיד עושקיהם כח, ואני מציל כל אדם מיד חזק ממנו וכן האלמנה והיתום לא תענו כי אשמע צעקתם, שכל אלה אינם בוטחים בנפשם, ועלי יבטחו: ובפסוק האחר הוסיף טעם ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים (שמות כ״ג:ט׳) כלומר, ידעתם כי כל גר נפשו שפלה עליו והוא נאנח וצועק ועיניו תמיד אל ה' וירחם עליו כאשר רחם עליכם, כמו שכתוב (שמות ב׳:כ״ג) ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויצעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה. כלומר לא בזכותם רק שרחם עליהם מן העבודה: