פירוש על שמות 33:12

ויאמר ה׳ אל משה פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים. כיון שאמר משה רבינו ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי (שמות לג יב), וכבר נשתברו הלוחות הראשונים, לכך היה אומר משה לא הודעתני את אשר תשלח עמי, שהרי בימי יהושע כתיב הנה ארון הברית אדון כל הארץ עובר לפניכם בירדן (יהושע ג יא), לכך נאמר פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים, זה היה מעשה בראש חודש אלול, כי בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות, וארבעים יום התנפל משה רבינו בתפלה על מחילת מעשה העגל, וארבעים יום עשה בקבלת לוחות האחרונות, מצינו שביום הכפורים ניתנו לוחות האחרונות, וקבעו הקדוש ב״ה יום מחילה וסליחה בכל שנה ושנה, לפיכך נהגו לתקוע שופר בר״ח אלול, על שם התחלת לוחות האחרונות, שהכריז משה רבינו, כי הוא עלה על הר סיני שלא יחזרו ישראל לסיאורן כבתחלה.

ויאמר משה אל ה' ראה אתה אמר אלי העל את העם הזה וגו' וראה כי עמך הגוי הזה. היינו כי בחטא היה ענין עמוק ועיקר כונתם היה שיהיה השי"ת מוכרח (כביכול) להמשך אחריהם להשפיע להם כל דבר שיבקשו אותו, ובאמת בבית המקדש נענו כל ישראל בתפלתם, כמו שכתיב (מלכים א' י',מ"ג) ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי שהנכרי נענה בטובות עוה"ז מיד, ובישראל כתיב (שם ל"ט) אשר תדע את לבבו, שאם הטובה הזה שהוא מבקש עליה לא תעבירהו על דעת קונו אזי תתן לו ואם לאו יסיר השי"ת את התפלה מלבו שלא יחמוד עוד לזו הטובה, נמצא דעל כל פנים נענה בתפלתו, וכן זה היה כונת ישראל בחטא הזה שרצו שהנהגת השי"ת יהיה מפורש לנגד עיניהם, כמו שהיה בבית המקדש, ואיתא בגמ' (כתובות ס"ב:) מתחלה כתיב תביאמו ותטעמו ולבסוף כתיב ועשו לי מקדש, וזה היה טענת משה רבינו וראה כי עמך הגוי הזה, היינו וראה שהרגישו בגודל אהבתך שאמרת ועשו לי מקדש עוד קודם ביאת ארץ ישראל, וכונו בדעתם לדעתך, כי באמת חטא העגל לא היה רק על הגוון ובשורש לבם היו דבוקים בהשי"ת, כי בעת שהשי"ת חקק על הלוחות המאמר זכור את יום השבת בזו הרגע עשו את העגל, כי שבת מורה שעומק הלב יהיה דבוק בהשי"ת.

ויאמר משה אל ה' ראה אתה אמר אלי העל את העם הזה ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי. איתא בגמ' (מגילה ל"א.) אמר רב הונא אמר רב שבת שחל להיות בחולו של מועד בין בפסח בין בסוכות מקרא קרינן ראה אתה, הענין בזה הוא מפני שאז הוא התחלפות הזמנים, ואז יתעורר לב ישראל וצועק ומרעים להשי"ת הנה עובר עלי זמן חדש והנהגה חדשה, ובמה אזכה את ארחי כי אינו יודע ההרפתקאות שיעברו עלי, וזה נרמז בתפלת משה רבינו כי משורש משה רבינו ע"ה מתעורר הצעקה שהוא החכמה מכל ישראל ובכל דור מאיר משה רבינו עליו השלום שהוא המנהיג והשי"ת מנהו לרעיא מהימנא, וכשרואה התחדשות הנהגה בהתחלפות הזמנים עומד ומרעיש וצועק אתה אמר אלי העל את העם הזה ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי, שלא אדע מה יעבור עלינו בזמן הבא, ועל זה השיב לו השי"ת אל תירא כלום, אני נותן לך שנים עשר שמירות ואזהרות שבהם יכלכלו דרכיהם ובזה יצלחו, שמר לך את אשר אנכי מצוך היום הנני גרש מפניך את האמרי והכנעני והחתי והפרזי והחוי והיבוסי, השמר לך פן תכרת ברית ליושב הארץ, היינו שלא יהיה לשום נפש מישראל שום התחברות עם עכו"ם ושלא יוטב בעיניו שום מדה ממדותיהם אף שנראה שהוא מדה טובה, וע"ז יודמה ליושב בבית המדרש שזה צריך ליזהר רק היוצא לשוק ועוסק במשא ומתן מפני שיש לו עסקים עמם אבל לא אני, לזה באה האזהרה השניה אלהי מסכה לא תעשה לך שלא יהיה לך מחשבות כעס ותאוה כי הם אינם מסחורתי ולא כאלה חלק יעקב, כי הם נקראים אלהי מסכה. את חג המצות תשמור, שלא תהא רעבתן רק לברר כל תאוות אכילה בצמצום גדול. כל פטר רחם לי, כל פתיחות רחמנות שיש בלבך תדע שאינו בא רק ממנו לכן לא תהרהר אחר מדותיו של הקב"ה כשתראה צדיק ורע, כיון שהשי"ת הוא אב הרחמים וכל הרחמנות שיש בלבך בא מחמת שהשי"ת שלח לך, א"כ אין לך להרהר, שהש"י יודע מה שמנהג בעולמו.