פירוש על שמות 6:26

(טז) ד"א הם שוים. כמו הוא משה ואהרן הוא אהרן ומשה (שמות ו כו כז) וכיוצא בהם.

הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם. איתא במסרה הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם במראות הצובאות והוצאתי את צבאותי ולא תצא אלהים בצבאותינו. ויובן בס"ד קישור הדברים והוא דידוע מ"ש רז"ל בשכר נשים צדקניות יצאו אבותינו ממצרים וזכות הנשים שבראותן שבעליהן בעמלם ויגיעם בחומר ובלבנים נמנעים היו מלהזקק להן וייראו אז הנשים פן יאבד ח"ו זרע ישראל שלא יהיה פריה ורביה בישראל ח"ו לכן היו יוצאות השדה ומרחיצות אותם במים שהיו מביאין מהנהר והיה הקב"ה מזמין להם דגים תוך המים והיו שופתות ב' קדרות א' לרחוץ אותם וא' לבשל הדגים להאכילם ואח"ך כדי להביאם לידי תאוה של תשמיש היו מסתכלות במראות ומיפות עצמן לפניהם ומדברים עם בעליהן בשיחה נאה שגם הם יהיו מסתכלים במראה ומדברים עמהם דברי געגועין עד שיהיו מביאים אותם לידי תאוה והיו נזקקין להם וע"י כן נמשך זרע ישראל שהיו פרין ורבין וגם דין גרמא שלא שלטו בהם גוים ח"ו ועוד כתבו חז"ל שבזכות זה רצה הקב"ה שמאותם מראות הצובאות יעשו כיור וכנו לרחצה לעבודה כנגד מה שהיו מרחיצות אותם שג"כ היתה כוונתם לקדש עצמם בל יטמאום מצרים ובחרו בבן זוגם הקדוש ולכן היה כיור וכנו רמז לזכר ונקבה שופע ומושפע וכאשר האריך בזה רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל בפ' כי תשא ע"ש. עוד ידוע דאחד מן הטעמים שכתבו חז"ל על ירידת ישראל למצרים ערות הארץ הוא בשביל לברר ניצוצי הקדושה שהם רפ"ח ניצוצות ובררו שם ר"ב ניצוצות ונשאר מן רפ"ח פ"ו ואם היו נבררים הכל גם הפ"ו היתה אז גאולת מצרים גאולה שלימה ולא היה עוד אחריה שעבוד כי אז היה הזמן כזמן שיהיה בגאולה העתידה להיות בב"א. ובזה יובן בס"ד דברי המסרה הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם וא"ת באיזה זכות יצאו והלא היו גוי מקרב גוי מה אלו עובדי ע"ז וכו' ותי' במראות הצובאות ר"ל בזכות הנשים שהיו עושים במראות הצובאות לעורר בהם תאוה לבעליהן כדי להזקק להם ולהרבות את זרע ישראל ולקדש עצמם לבלתי הטמא עם המצריים זכות זה אהני להו להוציאם ממצרים וא"ת אעיקרא דדינא פירכא כי יש לשאול מעיקרא למה הוצרכו לבא במקום טמא כזה שהוא ערות האדץ כדי שיצטרכו לכל זה לז"א והוצאתי את צבאותי הם ניצוצי הקדושה שהם צבאותיו ית' ולכן הוכרחו לירד למצרים שהיא ערות הארץ כדי לברר הניצוצות. או הכוונה שיש לשאול למה כ"כ הועילה זכות התעוררות של הפ"ור לז"א והוצאתי את צבאותי הם ניצוצי הקדושה שע"י פ"ור שיעשו ישראל מתבררים הניצוצות ומתתקני' וא"ת מאחר שהם ביררו במצרים ניצוצי הקדושה א"כ למה לא היתה גאולתם גאולה שלימה שאין אחריה שעבוד לז"א ולא תצא אלהים בצבאותינו ר"ל אותם הפ"ו נשארו מן רכ"ח הנז' ולא יצאו עם הר"ב ניצוצות כי שם אלהים גי' פ"ו רמז לפ"ו ניצוצות הנשארים שלא יצאו בצבאותינו הם הר"ב ניצוצות שביררנו ממצרים:

הוא אהרן ומשה אשר אמר להם ה' הוציאו את ב"י מארץ מצרים כו' הם המדבדים אל פרעה כו' הוא משה ואהרן במדרש וברש"י יש מקומות שמקדים משה לאהרן ויש מקדים אהרן למשה לומר לך ששקולין הן ועדיין יש לדקדק אם הרמז הוא לידע ששקולים הן עכ"פ הי' צריך בפסוק ראשון להקדים משה לאהרן והיה לו לכתוב הוא משה ואהרן אשר אמר כו' הם המדברים כו' הוא אהרן ומשה והיה ג"כ משמע ששקולים הן וכו' ע"כ נ"ל ע"פי פשוטו שבדקדוק נכתב כך עפי"מ שאמרו חז"ל בש"ס ומד"ר ע"פ הנגלה נגלתי לבית אביך בהיותם במצרים שזה היה ע"י אהרן וכן ע"פ ואודע לכם בארץ מצרים ואומר לכם איש שיקוצי עיניו השליכו כו' שאותו הנבואה לאהרן נאמרה במצרים קודם שנגלה הקב"ה למשה בסנה ע"כ לא רצה משה לקבל השליחות מפני שידע משה רבינו שאהרן אחיו היא נביא קודם ממנו ואמר להם נביאות במצרים על הגאולה שע"כ הוכיחם לבער ע"ז מביניהם כדי לקרב הגאולה וזה היה הרבה קודם התגלות הש"י למשה בסנה שהיה אהרן נביא לישראל ואמר להם שיעשו תשובה כדי שיגאלו כמבואר במדרש בכ"מ ובפרש"י שמות ע"פ גם מתמול כו' אבל לפרעה לא היה אהרן נביא קודם למשה כמבואר בהפסוקי' שלפנינו שהיה משה רבינו עיקר כי עליו בהתגלות הראשין האמור בפ' שמות נאמר ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוציא את עמי כו' נמצא בשליחות לפרעה היה משה רבינו קודם בנבואה ואח"כ אהרן וע"כ בדקדוק נאמרו פסוקים הנ"ל הוא אהרן ומשה אשר אמר להם ה' הוציאו את ב"י מארץ מצרים כי אצל בנ"י לצאת מן הגלות היה אהרן נביא קודם למשה כנ"ל אבל בדברם לפרעה היה משה קודם כנ"ל ע"כ כתב הם המדברים אל פרעה כו' הוא משה ואהרן כי אצל פרעה הוקדמה נבואה למשה כנ"ל וק"ל.