ילקוט שמעוני על התורה
ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבוא, משום רבי ישמעאל אמרו הואיל ונאמרו שני דברות זה בצד זה אחד פתח ואחד סתום ילמדנו דפתוח על הסתום מה פרוח דבר ביד משה שיאמר לאהרן על ביאת הקודש אף סתום כן ואי זה זה דבור של יין ושכר שנאמר ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השרפה אשר שרף ה' וידבר ה' (אל משה ו) אל אהרן לאמר יין ושכר אל תשת:
ילקוט שמעוני על התורה
ואל יבוא בכל עת, [זה יהכ"פ], אמר ר' יהודה צער גדול היה לו למשה בדבר זה אמר אוי לי שמא נדחף אהרן ממחציתו. בכל עת, יש עת לשעה יש עת ליום, יש עת לשנה, יש עת לי"ב שנה, יש עת לשבעים שנה יש עת לעולם יש עת לשעה ואל יבוא בכל עת, יש עת ליום ומים במשורה תשתה וגו' [מעת עד עת תשתה]. יש עת לשנה ויהי לתשובת השנה לעת צאת המלכים. יש עת לשתים עשרה שנה עד עת בא דברו. יש עת לשבעים שנה כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה ואומר עד בא עת ארצו. יש עת לעולם נתתה שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו, א"ל הקדוש ברוך הוא למשה לא כשם שאתה סבור לא עת לשעה ולא עת ליום ולא עת לשנה ולא עת לי"ב שנה ולא עת לשבעים שנה ולא עת לעולם אלא בכל עת שהוא רוצה ובלבד שיהא נכנס בסדר הזה:
ילקוט שמעוני על התורה
ואל יבוא בכל עת ביום הכפורים, אל הקודש לרבות שאר ימות השנה. ואמר רבי אלעזר ודין הוא ומה אם על יום שנצטוה לבוא נצטוה שלא לבוא על יום שלא נצטוה לבוא אינו דין שנצטוה שלא לבוא. ישראל יוכיחו שנצטוו לבוא ברגלים ונצטוו שלא לבוא ריקנין אבל בשאר ימות השנה שלא נצטוו לבוא לא נצטוו לבוא (אלא) [שלא] ריקנין אף כאן על יום שנצטוה נצטוה תלמוד לומר אל הקודש לרובת שאר ימות השנה. מבית לפרוכת להזהיר על כל הבית. יכול על כל הבית במיתה תלמוד לומר אל פני הכפורת אשר על הארון ולא ימות הא כיצד אל פני הכפורת במיתה ושאר כל הבית באזהרה,