תנחומא בובר
ד"א כטוב, זה בניו של אהרן. כחוטא, אלו אותם שחלקו על אהרן קרח ועדתו ונשרפו, שנאמר ואש יצאה מאת ה' (במדבר טז לה), ובניו של אהרן נכנסו להקריב ותצא אש מלפניה' ותאכל אותם (ויקרא י ב), אלו מקריבין ונשרפין, ואלו מקריבין ונשרפין, ושלמה צווח כטוב כחוטא, כיון שנשרפו בניו של אהרן היה יושב ומתרעם, לומר מה חטא אירע לבני שכך נעשה להם, מיד נגלה הקב"ה על משה, וא"ל לך נחמו מנין שכן כתיב אחרי מות שני בני אהרן, ומה א"ל דבר אל אהרן אחיך וגו' (ויקרא טז ב), ואין דבור אלא ניחומים, כד"א דברו על לב ירושלים וגו' (ישעיה מ ב).
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
גמ׳. (דף יט ע״ב) הוא פורש ובוכה שחשדוהו בצדוקי והן פורשין ובוכין דאמר ריש לקיש כל החושד בכשירים לוקה בגופו וכל כך למה שלא יתקן מבחוץ ויכניס מבפנים כדרך שהצדוקין עושין. תנו רבנן מעשה בצדוקי אחד שתקן מבחוץ והכניס לפנים ביציאתו היה שמח שמחה גדולה פגע בו אביו א״ל בני אף על פי שצדוקין אנו מתיראין אנו מן הפרושים. אמר לו כל ימי הייתי מצטער על המקרא הזה (ויקרא טז ב) כי בענן אראה על הכפורת אמרתי אימתי יבא לידי ואקיימנו עכשיו שבא לידי לא אקיימנה אמרו לא היו ימים מועטים עד שמת והוטל באשפה והיו תולעים יוצאות מחוטמו. ויש אומרים ביציאתו ניגף:
עין יעקב
גְּמָרָא. הוּא פּוֹרֵשׁ וּבוֹכֶה, שֶׁחֲשָׁדוּהוּ בִּצְדוֹקִי, וְהֵן פּוֹרְשִׁין וּבוֹכִין, דְּאָמַר (ריש לקיש) [רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי]: כָּל הַחוֹשֵׁד בִּכְשֵׁרִים לוֹקֶה בְּגוּפוֹ, וְכָל כָּךְ לָמָּה? שֶׁלֹּא יְתַקֵּן מִבַּחוּץ וְיַכְנִיס מִבִּפְנִים, כְּדֶרֶךְ שֶׁהַצְּדוֹקִין עוֹשִׂין. תָּנוּ רַבָּנָן: מַעֲשֶׂה בִּצְדוֹקִי אֶחָד, שֶׁתִּקֵּן מִבַּחוּץ וְהִכְנִיס לִפְנִים. בִּיצִיאָתוֹ הָיָה שָׂמֵחַ שִׂמְחָה גְדוֹלָה, פָּגַע בּוֹ אָבִיו, אָמַר לוֹ: בְּנִי, אַף עַל פִּי שֶׁצְּדוֹקִין אָנוּ, מִתְיָרְאִין אָנוּ מִן הַפְּרוּשִׁים. אָמַר לוֹ: כָּל יָמַי הָיִיתִי מִצְטַעֵר עַל הַמִּקְרָא הַזֶּה: (ויקרא טז) "כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת", אָמַרְתִּי: אֵימָתַי יָבוֹא לְיָדִי וַאֲקַיְּמֶנּוּ, עַכְשָׁיו שֶׁבָּא לְיָדִי, לֹא אֲקַיְּמֶנּוּ?! אָמְרוּ: לֹא הָיוּ יָמִים מֻעָטִים עַד שֶׁמֵּת, וְהֻטַּל בָּאַשְׁפָּה וְהָיוּ תּוֹלָעִים יוֹצְאוֹת מֵחָטְמוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: בִּיצִיאָתוֹ נִגַּף, דְּתָנִי רַבִּי חִיָּא: כְּמִין קוֹל נִשְׁמַע בָּעֲזָרָה, שֶׁבָּא מַלְאָךְ וַחֲבָטוֹ עַל פָּנָיו, וְנִכְנְסוּ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים, וּמָצְאוּ כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל בֵּין כְּתֵפָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל י) "וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה, וְכַף רַגְלֵיהֶם כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל".