שלחן של ארבע
וכיון שבארתי לך חיוב שלש סעודות של שבת והודעתיך שכרו וגליתי לך נגלהו ונסתרו הנני מבאר לך עוד ענין: פנים חדשות. וזה נאמר על המעלה הסמוכה למלכות שעליה הזכיר הכתוב נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, וכיון שהוא השבת הגדול בודאי כיון שבא שבת בא פנים חדשות. ומטעם זה תמצא ענין שבע ברכות כדאמרינן בגמ' במסכת כתובות (דף ח) יומא קמא בריך כולהו מכאן ואילך אי איכא פנים חדשות אין אי לא לא. ושבת עצמו כמו פנים חדשות. אבל כל דברי רז"ל בנויים על החכמה המקובלת והוא היסוד הגדול שכל דבריהם נשענים עליו. אשרי המתבונן בהם ומסתכל באספקלריא המאירה שלהם, ומעתה איני צריך להרחיב ביאור בענין הנשואין ביצירה התחתונה בזכר ונקבה ממה שרמזתי בזכור ושמור ומתוך הרמז המועט תוכל להבין המרובה.
משנה תורה, הלכות יסודי התורה
נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר הִיא צוּרָתוֹ שֶׁנָּתַן לוֹ הָאֵל וְהַדַּעַת הַיְתֵרָה הַמְּצוּיָה בְּנַפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם הִיא צוּרַת הָאָדָם הַשָּׁלֵם בְּדַעְתּוֹ. וְעַל צוּרָה זוֹ נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ כְּלוֹמַר שֶׁתִּהְיֶה לוֹ צוּרָה הַיּוֹדַעַת וּמַשֶּׂגֶת הַדֵּעוֹת שֶׁאֵין לָהֶם גּלֶם כְּמוֹ הַמַּלְאָכִים שֶׁהֵם צוּרָה בְּלֹא גּלֶם עַד שֶׁיִּדְמֶה לָהֶן. וְאֵינוֹ אוֹמֵר עַל צוּרָה זוֹ הַנִּכֶּרֶת לָעֵינַיִם שֶׁהִיא הַפֶּה וְהַחֹטֶם וְהַלְּסָתוֹת וּשְׁאָר רשֶׁם הַגּוּף שֶׁזּוֹ תֹּאַר שְׁמָהּ. וְאֵינָהּ הַנֶּפֶשׁ הַמְּצוּיָה לְכָל נֶפֶשׁ חַיָּה שֶׁבָּהּ אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וּמוֹלִיד וּמַרְגִּישׁ וּמְהַרְהֵר. אֶלָּא הַדֵּעָה שֶׁהִיא צוּרַת הַנֶּפֶשׁ וּבְצוּרַת הַנֶּפֶשׁ הַכָּתוּב מְדַבֵּר בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ. וּפְעָמִים רַבּוֹת תִּקָּרֵא זֹאת הַצּוּרָה נֶפֶשׁ וְרוּחַ. וּלְפִיכָךְ צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בִּשְׁמוֹתָן שֶׁלֹּא יִטְעֶה אָדָם בָּהֶן. וְכָל שֵׁם וְשֵׁם יִלָּמֵד מֵעִנְיָנוֹ:
שב שמעתתא
נקטינן אריה אבי תרי לא נפל, והא חזינן דנפל, האי דאדמי להו כבהמה, שנאמר נמשל כבהמות נדמו ונ"ל לפי מ"ש בזוהר פ' בראשית פקודא תשיעאה למיתן למסכני כו', דכתיב נעשה אדם בצלמינו כדמותינו, נעשה אדם בשותפא כלול דכר ונוקבא בצלמינו עתירי, ומסטרא דנוקבא מסכני כו' הכי איצטריך ב"נ לתתא למהוי עתירי ומסכני בחבורא חדא כו', רזא דכן חמינן בספרא דשלמה מלכא, דכל מאן דחס על מסכני ברעותא דלבא לא משתני דיוקניה לעלם מדיוקנא דאדם, וכיון דדיוקנא דאדם אתרשים ביה שליט על כל בריה, הה"ד ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ כו', מנ"ל מנבוכדנצר אע"ג דחלם האי חלמא כל זמן דהוי מיחן למסכני לא איענש וכד חב מה כתיב עוד מלתא בפום מלכא כו' מיד אשתני דיוקניה כו' ע"ש וזהו אריה אבי תרי לא נפל פי' אם הוא בלול מתרין דכר ונוקבא עתירי ומסכני כחדא, דיוקניה דאדם קדמאה ושליט על כל בריה, אלא דהמקשה לא הבין לזה פריך והא חזינן דנפל, ומשני האי דאדמי ליה כבהמה, היינו דלא כלול דכר ונוקבא ואפי' מאה מהם כבהמה המה להם, אבל בי תרי בחבורא חדא בצלם ודמות מקויים בו ומוראכם כו' וזה כוונת המשורר תהלים אך בצלם יתהלך איש אך הבל יהמיון יצבור ולא ידע מי אוספם פירוש אם רק בצלם יתהלך האדם ולא כלול בדמות דהוא סטרא דנוקבא מסכני, אז אך הבל יהמיון יצבור ולא ידע מי אוספם ואינו דבר קיום לו.