הלכה על שמות 12:44

הַקָּטָן אֵין מִילַת עֲבָדָיו וּטְבִילַת שִׁפְחוֹתָיו מְעַכַּבְתּוֹ מִלְּהִמָּנוֹת עַל הַפֶּסַח. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב מד) "וְכָל עֶבֶד אִישׁ" לְהוֹצִיא אֶת הַקָּטָן:

כְּשֵׁם שֶׁמִּילַת בָּנָיו וַעֲבָדָיו מְעַכַּבְתּוֹ מִלִּשְׁחֹט הַפֶּסַח כָּךְ מְעַכַּבְתּוֹ מִלֶּאֱכל שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב מד) "וּמַלְתָּה אֹתוֹ אָז יֹאכַל בּוֹ". כֵּיצַד. קָנָה עֶבֶד אַחַר שֶׁנִּשְׁחַט הַפֶּסַח. אוֹ שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנּוֹ לְהִמּוֹל אֶלָּא אַחַר שְׁחִיטַת הַפֶּסַח. הֲרֵי זֶה אָסוּר לֶאֱכל עַד שֶׁיָּמוּל אוֹתָן. וְכֵיצַד יִהְיֶה הַבֵּן רָאוּי לְמִילָה אַחַר שְׁחִיטַת הַפֶּסַח וְלֹא יִהְיֶה רָאוּי קֹדֶם שְׁחִיטָה. כְּגוֹן שֶׁחֲלַצְתּוֹ חַמָּה שֶׁצָּרִיךְ שִׁבְעַת יָמִים מֵעֵת לְעֵת מִיּוֹם הַבְרָאָתוֹ. וּכְגוֹן שֶׁכָּאֲבָה עֵינוֹ וְנִרְפֵּאת אַחַר שְׁחִיטָה. אוֹ שֶׁהָיָה טֻמְטוּם וְנִקְרַע אַחַר שְׁחִיטַת הַפֶּסַח וְנִמְצָא זָכָר:

שלא יאכל ערל תרומה, והוא הדין לשאר קודשים. .ודבר זה לימדו הכתוב מן הפסח בגזירה שווה, ואינו בפירוש מן התורה; ומפי השמועה למדו שאיסור ערל בקודשים מגופי תורה, ואינו מדברי סופרים.