Parshanut על שמות 12:44

וכל עבד איש מקנת כסף כו'. הנה הר"מ הלכות עבדים פ"ט דהעו"ג מוכר בניו ובנותיו לעבדים והמה עבדים כנענים לכל דבר וזה פשוט מאוד דכולה שמועה דפ' ר"א דמילה מקנת כסף שנימול לאחד מבואר דלוקח עבד בן יומו מהעו"ג ואחר כך מטבילו יעו"ש ועל כרחין בקונה מהאב או מהאדון ולא רק למוהלו ולהיות עבד כנעני דחייב במצוות דהוי כמו גירות יכול האב אלא אף למוכרו לעבד ערל ג"כ מצי ויעוין תורת כהנים פ' בהר אין לי אלא בניהן ובנותיהן הן עצמן מנין אלמא דבניהן פסיקא טפי מהן עצמן. רק אם נתגייר האב צ"ע אם האב מצי למכור בנו לעבד או כיון דאתגייר תו אין בנו לנחלה וכן אינו יכול למוכרו ולפי זה הוי אתי שפיר לשון הגמרא עבד איש אתה מל בעל כרחו ואי אתה מל בע"כ בן איש הוא של איש שנתגייר אי אתה מל בע"כ אף שהוא קטן אכן לא מסתברא ורק על גדול יעוי' רש"י. אך מה שהקשו תוס' דאין זה דבניו שלא נולדו בקדושה אינן מעכבין אותו מפסח אתי שפיר כמו שפירש חתני אברהם שיחי' דכיון דהזכות בידו אף לאחר גירות למוכרו לעבד כשהוא קטן אם כשנתגייר האב אז הבן שלו שלא נתגייר הוי כמו עבדו וכן לא גרע מיליד בית ובתורת עבד מעכבו מעשיית פסח. ולכן כתוב המול לו כל זכר ומסתמא כן דכל זכות האב במכירה הוא מצד שהזן ומפרנס אותם בקוטנן. ורא"ש ריש קדושין דקא מתזנא מנייהו וכפי' התוס' גיטין דהנהוג כן דרחמי האב על הבן ודרכו לזונו ואטו משום דהאב נתגייר לא יזון בניו ובנותיו הקטנים שלא הטבילן ונכון. לכל זה הערני חתני שיחי'.

ומלתה אותו אז יאכל בו. במכילתא, ר' עקיבא אומר אינו רשאי לקיים לו עבדים בלתי נמולים שנאמר ומלתה אותו אז יאכל בו. פירוש מכאן דאינו רשאי להשהות בלתי נימול מדמעכב את רבו מלעשות הפסח. והטעם שמצווה הוא למולו תדע דאם העבד או בנו הוא טמא וזב לא מעכב את אביו ורבו מעשיית הפסח ופשוט, שוב ראיתי להשאג"א סימן נ"ג במה שתמה על הרמב"ם וכל דבריו אינם מוכרחין. ולא הביא המכילתא שלפנינו יעו"ש.