הלכה על שמות 15:26

סעודות המתוקנות גופניות ושכליות, אלו ואלו בגוף ובנפש, ויש סעודות שכליות לנפשות הנצבות לבדנה מבלעדי הגוף ומתענגות בהם בקיום נצחי בעולמות שבהם כל אחת ואחת לפי מדרגתם. הסעודות הגופניות הן מעותדות להם מבראשית מהמאכלים הדקים והזכים שנבראו מן האור העליון בסבה אחר סבה והם לויתן בדגים ובר יוכני בעופות שנבראו ביום חמישי, ונקרא לויתן על שם שהוא מזומן לצדיקים, וכן בהמות בהררי אלף שנבראו ביום ששי עם בריאת האדם וקודם לו. ומעלת המאכלים האלה עצומה מאד לחדד השכל ולזכך הלב כענין המן שזכו בו דור המדבר שהוא כצפיחית בדבש, והיה מתולדת האור העליון שכתוב עליו (קהלת י״א:ז׳) ומתוק האור וטוב לעינים לראות את השמש, ואפשר שתהיה מעלתם גדולה על מעלת אוכלי המן, כי כפי שתהיה ההשגה באחרית הימים גדולה ומעולה יותר מכל הזמנים כן יהיו הלבבות רחבים להכיל ידיעת הש"י על השלמות, וזהו לשון ויורהו ה' ולא אמר ויראהו, כי הוצרך בזה ללמדו ולמדו בזה חכמתו ית' בצמחים שברא שיש בטבעם להחיות ולהמית לרפאות ולהחליא להמתיק ולמרר, וזה לשון חק ומשפט חק הוא הסגולה שאין טעמו נודע, ומשפט אמרו ז"ל (שמות ט״ו:כ״ה) ויורהו ה' עץ הוא הטבע שמשפטו להיות כן בטבעו וסמיך ליה מיד אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך, הזהירו הכתוב שלא ישים עיקר בטחונו בכח הצמחים אלא בשמירת המצות כי הם העיקר ועם שמירת המצות ינצור להם הבריאות לא יביאם לידי מחלה, והוצרך לומר זה לפי שאפשר שיהיו הבריות טועים ונכשלים בידיעת כחות הצמחים ההם וישימו עיקר בטחונם בהם ויתיאשו מלבקש רחמים מבעל הרחמים ית' אשר בידו נפש כל חי. ומטעם זה גנז חזקיה המלך ספר הרפואות כדי שלא יכשלו בו בני אדם והודו לו חכמים ז"ל:

ועוד דרז"ל לויתן דג טהור שנאמר (איוב מ״א:כ״ב) מפלי בשרו דבקו וכתיב (שם) תחתיו חדודי חרש אלו קשקשים הקבועים בו. הסעודה השכלית בגוף ובנפש היא לזמן התחייה. והנני מבאר לך בשער הזה ענין עולם הנשמות הבא לאדם תכף בהפרדו מן העולם, וענין עוה"ב שלאחר התחיה וענין התענוג שיש לנפש בכל העולמות כלם. דע כי בסעודה השכלית בגוף ובנפש היא לזמן התחייה כי יתבטל לגמרי הנהוג הגופני הזה ויתחדש נהוג אחר מופלא וחדש ותכלה הזוהמא מן העולם והמקטרג יבולע אין שטן ואין פגע רע יעשה ה' חדשה בארץ ותתחדשנה הנפשות כהתחדש הנשר ויהיו כלם חדשים מעשה ידי אמן וק"ו מכלי זכוכית, ואז יתעדנו בני תחיית המתים בגוף ובנפש בסעודה שכלית בעוה"ב שלאחר התחיה שאין שם סעודה גופנית כלל ועל אותו זמן ארז"ל (ברכות יז) מרגלא בפומיה דרב העוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה, והמאמר הזה יורה שיהיו שם באותו עולם בגוף ובנפש וע"כ אמר אין בו לא אכילה ולא שתיה שאם לא היו שם בגוף ובנפש לא היה צריך רב שיאמר שאין אכילה ושתיה לנפשות אלא בודאי יהיו שם בגוף ובנפש ואעפ"כ אין בו לא אכילה ולא שתיה שיתבטלו מהם כחות הגופניות כהתבטלם ממשה ואליהו ע"ה. וא"ת שהכלים לבטלה אינם לבטלה כיון שמקבלים השכר והתענוג ביחד כשם שטרחו בתורה ובמצות בגוף ובנפש ביחד שהרי הקב"ה אינו מקפח שכר כל בריה ורוצה הוא שיקבל הגוף שכרו ולא יהיה עשוק במשפטו, כי אע"פ שהנפש עיקר מ"מ אין הגוף טפל כי הוא עיקר גדול כי הוא הכלי שהנפש מראה פעולותיה בו ואין לה כח להוציאם לפועל זולתו א"כ ראוי שיהיה הגוף מעותד למתן שכר עם הנפש יחדו. ומ"ש ועטרותיהם בראשיהם על האור הבהיר אמר כן שהוא מחופף עליהם כמ"ש (ישעיהו כ״ח:ה׳) ביום ההוא יהיה ה' צבאות לעטרת צבי ולצפירת תפארה לשארית וגו' דרז"ל (חולין פט) למי שמשים עצמו כשירים ואלו ודאי הם בני תחיית המתים, ואפשר שנאמר עוד ועטרותיהם בראשיהם דוגמת הכתרים שנתנו להם בסיני והם העדי שזכו אליו בקבלת התורה כמ"ש (שמות ל״ג:ו׳) ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב. ודרז"ל זיינאות של שם המפורש חגר להם, וכיון שחטאו נסתלקו מהם וזכה בהם משה וזהו שאמר הכתוב מהר חורב (שם) ומשה יקח את האהל, כלומר לקח כל אופן מעלות ומיני מאורות זהו את האהל מלשון (איוב כ״ט:ג׳) בהלו נרו וגו'. וכשם ששיעור עדונם כשיעור עדונו של אדם בג"ע קודם החטא כי הכתרים שבראשם דוגמת הכתרים שבסיני קודם החטא.

והענין הזה ביארו חכמי האמת במסכת (ברכות מ) הוא שאמרו בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם כלי ריקן מחזיק מלא אינו מחזיק, אבל הקב"ה אינו כן מלא מחזיק ריקן אינו מחזיק שנאמר (שמות ט״ו:כ״ו) אם שמוע תשמע, וביאור זה כי בהיות הגופנים בעלי שיעור ומדה כלי ריקן מחזיק וכשממלאין אותו אינו מחזיק יותר לפי שכבר נתמלא שיעורו ואין בעל שיעור מחזיק יותר משיעורו אבל בעיונים מלא מחזיק לפי שאינם בעלי שיעור וע"כ מחזיקין בלא שיעור: