הלכה על שמות 22:20

עֶבֶד זֶה שֶׁבָּרַח לָאָרֶץ הֲרֵי הוּא גֵּר צֶדֶק וְהוֹסִיף לוֹ הַכָּתוּב אַזְהָרָה אַחֶרֶת לְמִי שֶׁמְּאַנֶּה אוֹתוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא שְׁפַל רוּחַ יוֹתֵר מִן הַגֵּר וְצִוָּה עָלָיו הַכָּתוּב שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כג יז) "עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ" (דברים כג יז) "בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ" (דברים כג יז) "בַּטּוֹב לוֹ לֹא תּוֹנֶנּוּ". זוֹ אַף הוֹנָיַת דְּבָרִים. נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁהַמְאַנֶּה אֶת הַגֵּר הַזֶּה עוֹבֵר בִּשְׁלֹשָׁה לָאוִין מִשּׁוּם (ויקרא כה יז) "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ" וּמִשּׁוּם (שמות כב כ) "וְגֵר לֹא תוֹנֶה" וּמִשּׁוּם לֹא תּוֹנֶנּוּ. וְכֵן עוֹבֵר מִשּׁוּם (שמות כב כ) "וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ" כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן הוֹנָיָה:

כָּל הַמְאַנֶּה אֶת הַגֵּר בֵּין בְּמָמוֹן בֵּין בִּדְבָרִים עוֹבֵר בִּשְׁלֹשָׁה לָאוִין. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב כ) "וְגֵר לֹא תוֹנֶה" זֶה הוֹנָיַת דְּבָרִים. (שמות כב כ) "וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ" זֶה הוֹנָיַת מָמוֹן. הָא לָמַדְתָּ שֶׁכָּל הַמְּאַנֶּה אֶת הַגֵּר עוֹבֵר בִּשְׁלֹשָׁה לָאוִין. מִשּׁוּם (ויקרא כה יז) "לֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ". וּמִשּׁוּם (ויקרא כה יד) "אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו". וּמִשּׁוּם וְגֵר לֹא תוֹנֶה:

וְכֵן אִם לְחָצוֹ וְהוֹנָהוּ בְּמָמוֹן עוֹבֵר בִּשְׁלֹשָׁה לָאוִין. מִשּׁוּם (ויקרא כה יד) "אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו". וּמִשּׁוּם (ויקרא כה יז) "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ". וּמִשּׁוּם (שמות כב כ) "וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ":