Quotation_auto על שמות 22:20

אח"כ כתב וכי יפתה איש בתולה בדברי פתוי וחלקות ומתנות. וסמך מיד מכשפה לא תחיה לרמוז שכשאדם רואה שאינו יכול לפתותה. הולך אחר המכשפים והכשפניות שיעשו לו אהבת הנשים לפתותה. וכשרואה שאינו משיג בזה המבוקש. הולך ומבקש מין אחר של מכשף גדול מהראשון. והוא הכישוף שעושים בשכיבת הבהמה ומטמאים עצמם בזה. כמו שהוזכר בתלמוד על פסוק הלא אנכי אתונך. ולא עוד אלא שאתה עושה עמי מעשה אישות בלילה. נאמר כאן ההסכן הסכנתי וכו'. וזה היה עושה לטמא עצמו ולעשות כשפיו. לכן סמך בכאן כל שוכב עם בהמה. ולפי שרואה שגם בזה לא השיג המבוקש. הולך לבקש ולזבוח לשדים. ולשאול באנשים המשתמשים בשדים ומשביעים אותם לבקשת צרכיהם. לזה סמך מיד זובח לאלהים יחרם. הם השדים. כדכתיב יזבחו לשדים לא אלוה אלהים לא ידעום. וזהו זובח לאלהים. כמו לא אלהים. וסמך מיד וגר לא תונה ולא תלחצנו בוי"ו. להורות שהגר הוא שבא מעם אחר להדבק בישראל. וידוע כי כל האומות הם שטופים אחר הכישופים והשדים. ולכן הזהיר בכאן שזה הגר שבא מתוכם לא תונה אותם בדברים רעים. לומר שהוא מכשף ממשפחת המכשפים. וזהו וגר לא תונה ולא תלחצנו. והטעם כי גרים הייתם בארץ מצרים. שישבתם זמן רב שם והלכתם אחר הכשופים והשדים ולמדתם מדרכיהם. כדכתיב ובגלולי מצרים אל תטמאו. וכתיב ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אשר הם זונים אחריהם. כימים הראשונים. וזהו כי גרים הייתם בארץ מצרים. ולפי שהאלמנה והיתומים הם חלשים כגרים. סמך מיד כל אלמנה ויתום לא תענון. וסמך מיד אם כסף תלוה את עמי את העני עמך להזהיר על העני. לפי שהוא בכלל גר יתום ואלמנה. כדכתיב ונתנו ללוי לגר ליתום ולאלמנה. לפי שההלואה לעני היא מצוה גדולה יותר מן הצדקה. ולכן צוה לחזור לו העבוט כאמרו השב תשיבנו לו. ואם לא תעשה כן צעוק יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני. וסמך אלהים לא תקלל. לרמוז שהשם יתברך ישמע צעקתו. אבל בעבור זה לא תקלל הדיין והנשיא לפי שאין עושין לך דין. וזה אזהרה לעני בענין שלא יהיה דל גאה. וחזר לדין העני ולמתנות כהונה. וזהו מלאתך ודמעך לא תאחר. ובזה ואנשי קדש תהיון לי. וחזר לדין הדיין ואמר לא תשא שמע שוא לקבלו. וכל שכן שלא תשית ידך עם רשע. וכן לא תהיה אחרי רבים. כל זה בענין הדין. ואולי סמך זה לפסוק ואנשי קדש תהיון לי. כי זאת היא גם כן קדושתם של ישראל שלא לקבל לשון הרע ולהיות עד שקר ולהיות אחרי רבים לרעות. כי כל אלו הדברים שמטמאים גופו של אדם ונפשו. ולזה סמך כי תפגע שור אויבך כי תראה חמור שונאך. לפי שהם מדות רחמניות בנפש. וכן לא תטה משפט אביונך. כי זה אכזריות גדולה. וכן ונקי וצדיק אל תהרוג. וכן וגר לא תלחץ. היא אכזריות לכם. אחר שאתם ידעתם את נפש הגר שהייתם גרים כהם. והשלים ענייני העני ואמר והשביעית תשמטנה ונטשתה ואכלו אביוני עמך. אלא שיש לראות למה אמר ושש שנים תזרע את ארצך. כי לא היל"ל אלא שש שנים. כי מה קישור יש בין ושש שנים עם וגר לא תלחץ. אלא שיש לומר כי כל זה מדבר בדין העניים. שהתחיל ואמר אם כסף תלוה וגומר. וכן אמר לא תטה משפט אביונך. והגר הוא בכלל העניים כמו שאמר ללוי לגר ליתום ולאלמנה. ולכן סמך אצלו ושש שנים תזרע את ארצך ואכלו אביוני עמך. הם הגרים והיתומים:

וגר לא תונה ולא תלחצנו. תנו רבנן המאנה את הגר עובר בשלושה לאוין דכתיב וגר לא תונה לא תונו אותו ולא תונו איש את עמיתו וגר בכלל עמיתו. והלוחצו עובר בשלשה לאוין דכתיב ולא תלחצנו, וגר לא תלחץ, לא תהיה לו כנושה. תניא רבי אליעזר הגדול אומר מפני מה הזהירה תורה על הגר בשלושים ושש מקומות מפני שסורו רע. כי גרים הייתם בארץ מצרים תניא רבי נתן אומר מום שבך אל תאמר לחברך, והיינו דאמרי אנשי דזקיף ליה זקיפא בדיותקיה לא תימא ליה זקיף ביניתא . תנו רבנן ולא תונו איש באונאת דברים הכתוב מדבר. או אינו אלא באונאת ממון כשהוא אומר וכי תמכרו ממכר הרי אונאת ממון אמור, הא מה אני מקיים ולא תונו באונאת דברים הכתוב מדבר. הא כיצד אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים. אם היה בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך. אם היה גר ובא ללמוד תורה לא יאמר לו פה שאכל נבלות וטרפות שקצים ורמשים יבוא ללמוד תורה שיצאה מפי השכינה. אם היו יסורין באין עליו או שהיה מקבר את בניו לא יאמר לו כדרך שאמרו חבריו לאיוב הלא יראתך כסלתך זכר נא מי הוא נקי אבד. אם היו חמרים מבקשים תבואה לא יאמר להם לכו אצל פלוני ויודע בו שלא מכר מעולם. רבי יהודה אומר אף לא יתלה עצמו על המקח בשעה שאין לו דמים שהרי הדבר מסור ללב ונאמר בו ויראת. אמר ר' יוחנן גדול אונאת דברים מאונאת ממון שזה נאמר בו ויראת מאלקיך וזה לא נאמר בו ויראת. ר' אליעזר אומר זה בגופו וזה בממונו. רבי שמואל בר נחמן אמר זה ניתן להשבון וזה לא ניתן להשבון. תני תנא קמיה דר' נחמן המלבין פני חברו ברבים כאלו שופך את דמו, אמר ליה שפיר קאמרת תדע דאזיל סומקא ואתי חיורא. אמר ליה אבייי לרב דימי במערבא במאי זהירי טפי, אמר ליה באחוורי אפי. אמר רב חנן כל היורדין לגיהנם עולם חוץ משלשה שיורדין ואינן עולים. המכנה שם רע לחברו. והמלבין פני חברו ברבים, והבא על אשת איש, היינו מכנה היינו מלבין דאף על גב דדש ביה בשמיה. לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה מרובה:

וגר ולא תונה בדברים. ולא תלחצנו בממון. ולא תאמר לו אתמול היית עובד לבל קורס נבו ועד עכשיו בשר חזיר בין שניך ואתה עומד ומדבר כנגדי, ומנין שאם הוניתו אף הוא יכול להונתך שנאמר כי גרים הייתם. חביבים הגרים שבכל מקום הוא מזהיר עליהם וגר לא תונה וגר לא תלחץ ואהבתם את הגר ואתם ידעתם את נפש הגר. רבי אליעזר אומר גר לפי שסורו רע לפיכך הוא מזהיר עליו במקומות הרבה. רבי שמעון בן יוחאי אומר הרי הוא אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. וכי מי גדול מי שהוא אוהב את המלך או מי שהמלך אוהבו, הוי אומר מי שהמלך אוהבו, ואומר ואוהב גר לתת לו וגו'. חביבים הגרים שבכל מקום הוא מכנן כישראל, נקראו ישראל עבדים שנאמר כי לי בני ישראל עבדים, ונקראו הגרים עבדים ולאהבה את שם ה' להיות לו לעבדים, נקראו ישראל משרתים שנאמר ואתם כהני ה' תקראו משרתי אלקינו, ונקראו הגרים משרתים שנאמר ובני הנכר הנלוים על ה' לשרתו, נקראו ישראל אוהבים שנאמר ואתה ישראל עבדי וגו', ונקראו הגרים אוהבים שנאמר ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה. נאמר בישראל ברית שנאמר והיתה בריתי בבשרכם, ונאמר בגרים ברית שנאמר ומחזיקים בבריתי. נאמר בישראל רצון שנאמר לרצון להם, ונאמר בגרים רצון שנאמר עולותיהם וזבחיהם לרצון וגו'. נאמר בישראל שמירה שנאמר הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, ונאמר בגרים שמירה שנאמר ה' שומר את גרים. אברהם קרא את עצמו גר שנאמר גר ותושב אנכי עמכם. דוד קרא את עצמו גר שנאמר כי גר אנכי עמך. חביבין הגרים שלא מל אברהם אבינו אלא בן צ"ט שנה, שאלו מל בן שלשים או בן עשרים לא היה גר יכול להתגייר מבן שלשים ומעלה לפיכך גלגל הקב"ה עמו עד שהגיעו לצ"ט שנה שלא לנעול דלת בפני הגרים הבאים. וליתן שכר ימים ושנים לרבות שכר עושי רצונו לקיים מה שנאמר ה' חפץ למען צדקו. וכן אתה מוצא בארבע כתות שהם עולות ואומרות לפני מי שאמר והיה העולם זה יאמר לה' אני וגו' לה' אני אל יתערב בי חטא, וזה יקרא בשם יעקב אלו גרי צדק. וזה יכתוב ידו לה' אלו בעלי תשובה. ובשם ישראל יכנה אלו יראי שמים: