תלמוד על שמות 22:20

(שמות כ״ב:כ׳) וגר לא תונה ולא תלחצנו לא תונה לו בדברים ולא תלחצנו בממון אל תאמר לו אמש היית עובד הבל ואתה מקודם עד עכשיו חזיר בין שיניך אתה עומד ומדבר עמי ומניין להונאתו (נ"א שאם הוניתו) שהוא יכול לומר כי גרים הייתם מכאן היה ר׳ נתן אומר מום שבך אל תאמר לחבירך:

משנה: כְּשֵׁם שֶׁהוֹנָייָה בְּמֶקַח וּבְמִמְכָּר כָּךְ הוֹנָייָה בִדְבָרִים. לֹא יֹאמַר לוֹ בְּכַמָּה חֵפֶץ זֶה וְהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לִיקַּח. אִם הָיָה בַעַל תְּשׁוּבָה לֹא יֹאמַר לוֹ זְכוֹר מַעֲשֶׂיךְ הָרִאשׁוֹנִים. אִם הוּא בֶּן גֵּרִים לֹא יֹאמַר לוֹ זְכוֹר מַה הָיוּ מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵיךָ שֶׁנֶּאֱמַר וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.. אֵין מְעָֽרְבִין פֵּירוֹת בְּפֵירוֹת אֶפִילוּ חֲדָשִׁים בַּחֲדָשִׁים וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר חֲדָשִׁים בִּישָׁנִים. בֶּאֱמֶת בַּיַּיִן הִתִּירוּ לְעָרֵב קָשֶׁה בְרַךְ מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַשְׁבִּיחוֹ. אֵין מְעָֽרְבִין שִׁמְרֵי יַיִן בְּיַיִן אֲבָל נוֹתֵן לוֹ אֶת שְׁמָרָיו. מִי שֶׁנִּתְעָרֵב מַיִם בְּיֵינוֹ לֹא יִמְכְּרֶנּוּ בַּחֲנוּת אֶלָּא אִם כֵּן הוֹדִיעוֹ וְלֹא לַתַּגָּר אַף עַל פִּי שֶׁהוֹדִיעוֹ שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא לְרַמּוֹת בּוֹ. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַטִּיל מַיִם יִטִּילוּ. הַתַּגָּר נוֹטֵל מֵחָמֵשׁ גְּרָנוֹת וְנוֹתֵן לְתוֹךְ מְגוּרָה אַחַת מֵחָמֵשׁ גִּיתּוֹת וְנוֹתֵן לְתוֹךְ פִּיטָם אֶחָד וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לְעָרֵב. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לֹא יְחַלֵּק הָחֶנְװָנִי קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִין לַתִּינּוֹקוֹת מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַרְגִּילָן לָבֹא אֶצְלוֹ וַחֲכָמִים מַתִּירִין. וְלא יִפְחוֹת אֶת הַשַּׁעַר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים זָכוּר לַטּוֹב. לֹא יָבוֹר אֶת הַגְּרִיסִין כְּדִבְרֵי אַבָּא שָׁאוּל וַחֲכָמִים מַתִּירִין. וּמוֹדִין שֶׁלֹּא יָבוֹר מֵעַל פִּי הַמְּגוּרָה שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא גּוֹנֵב אֶת הָעַיִן. אֵין מְפַרְקְסִין לֹא אֶת הָאָדָם וְלֹא אֶת הַבְּהֵמָה וְלֹא אֶת הַכֵּלִים.

אַזְהָרָה לָבֹא עַל הַבְּהֵמָה מְנַיִין. וּבְכָל־בְּהֵמָ֛ה לֹֽא־תִתֵּ֥ן שְׁכָבְתְּךָ֖ לְטָמְאָה־בָ֑הּ. כָּרֵת מְנַיִין. כִּ֚י כָּל־אֲשֶׁ֣ר יַֽעֲשֶׂ֔ה מִכֹּ֥ל הַתּֽוֹעֵבוֹת הָאֵ֑לֶּה וְנִכְרְת֛וּ וגו׳׃ עוֹנֶשׁ מְנַיִין. וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֨ר יִתֵּ֧ן שְׁכָבְתּ֛וֹ בִּבְהֵמָה֭ מ֣וֹת יוּמָ֑ת׃ אַתְּ יְלִיף דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם מִדְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם. עַד כְּדוֹן כְּרִבִּי עֲקִיבָה. כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל מִן אַתְרֵיהּ וְרִבִּי עֲקִיבָה מִן אַתְרֵיהּ. כָּרֵת לַנִּשְׁכַּב עַל דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל לֵית מַשְׁכַּח. עוֹנֶשׁ לַנִּשְׁכַּב בֵּין עַל דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּין עַל דְּרִבִּי עֲקִיבָה לֵית מַשְׁכַּח. וּכְתִיב זֹבֵ֥חַ לָֽאֱלֹהִ֖ים יָחֳֽרָ֑ם. מַה זֶה בִסְקִילָה וְכָרֵת אַף זֶה בִסְקִילָה וְכָרֵת. מַה נַפְקָא מִבֵּינֵיהוֹן. שָׁכַב אֶת הַזְּכוּר וְנִשְׁכַּב מִמֶּנּוּ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי עֲקִיבָה חַייָב שְׁתַּיִם. שָׁכַב אֶת הַבְּהֵמָה וְנִשְׁכַּב מִמֶָּנָּהּ. בֵּין עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי עֲקִיבָה בֵּין עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל חַייָב שְׁתַּיִם. שָׁכַב אֶת הַזְּכוּר וְאֶת הַבְּהֵמָה חַייָב שְׁתַּיִם. נִשְׁכַּב מִן הַזְּכוּר וּמִן הַבְּהֵמָה חַייָב שְׁתַּיִם. שָׁכַב שְׁנֵי זְכָרִים כְּאַחַת. מֵאַחַר שֶׁמִּתְחַייְבִין עַל יָדוֹ שְׁנַיִם חַייָב שְׁתַּיִם. נִשְׁכַּב מִשְּׁנֵי זְכָרִים כְּאַחַת. מֵאַחַר שֶׁמִּתְחַייְבִים עַל יָדוֹ שְׁנַיִם חַייָב שְׁתַּיִם. תַּנֵּי. הַזְּכוּר לֹא עָשָׂה בוֹ הַקָּטָן כְּגָדוֹל וְהַבְּהֵמָה עָשָׂה בָהּ הַקְּטַנָּה כִּגְדוֹלָה. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. לְעוֹלָם אֵינוֹ מִתְחַייֵב עָלֶיהָ עַד שֶׁתְּהֵא בַּת שָׁלשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד.