הלכה על שמות 34:29

ועתה אודיעך ענין האור העליון שזכרתי למעלה ואחתום בו השער הזה. דע כי האור העליון שזכרתי למעלה הנקרא במעשה בראשית יום ועליו אמר הנביא (זכריה י״ד:ז׳) והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה והיה לעת ערב יהיה אור, ביאור הכתוב והיה יום אחד מלת והי"ה באותיותיו השם המיוחד וכן כתוב (תהילים כ״ז:א׳) הי אורי וישעי ממי אירא ה' וכו'. יום אחד האור הוא יודע לה' יודע לעצמו. וכן דרשו ז"ל גנזו לעצמו הבדילו לעצמו. לא יום ולא לילה כלומר יגיע זמן שישמש היום ההוא לצדיקים ולא יהיה הזמן נוהג יום ולילה כמו עכשו שהוא מתנהג אור וחשך אלא לעת ערב יהיה אור גדול. וערב זהו סוד האלף הששי שהוא שבת כמו יום ו'. והאור הזה הוא שזכה בו משה רבינו ע"ה בנקרת הצור לאספקלריא המאירה שמשם התנבא וזכה בקירון עור פניו שהיו כפני חמה. ובפירוש אמרו נובלות אורה של מעלה גלגל חמה כי אורה של מעלה היא מעלת נבואתו של משה גלגל חמה שהיא הנובלת היא קירון עור פניו היה מיד הקב"ה למשה, והקירון הזה הוא הפירות שהיה לו בעוה"ז מלבד הקרן קיים לו לעוה"ב והוא מעלת האור העליון וג"כ מלת קרנים כוללת הפירות והקרן. וכל זה היה לו מתוך הלוחות וכן נרמז בו לוח (חבקוק ב) קרנים מידו "לו "ושם "חביון עוזו ראשי תיבות לוח, ואמרו במדרש והנה קרן עור פניו כל ההוד שנטל משה לא היה אלא פירות מתן שכרו, אבל הקרן קיים לו לעוה"ב שנאמר קרנים מידו לו. ודרשו עוד (שמות ל״ג:כ״ב) ושמתיך בנקרת הצור מנקרת הצור זכה משה לקירון עור פניו וכה"א קרנים מידו לו ושם חביון עזו: