מילון על שמות 34:29

‎זאת פליאת הלשון וכח המבטא, בינו נא זאת אנשי לבב, ראו גם ראו איך ישרתו עשתי עשר אותיות מלה אחת באמרך: ארדה נא (בראשית יח כא) ברדת היער (ישעיה לב יט) הורד עדיך (שמות לג ה) והורד המשכן (במדבר י יז) ירד ירדנו (בראשית מג כ) כרדת משה (שמות לד כט) לרדת מן ההר (שמות לב א) מרדת שחת (איוב לג כד) נרדה ונשברה (בראשית מג ד) שיורד על הררי ציון (תהלים קלג ג) תרד מאד (ש״א כ יט), וכה יקרה ליתר המלים, הנה נמצאו העשתי עשרה האותיות האלה כלם משרתי ירידה המה. ואחרי מלאכתם ישובון ונהפכו ליסוד. ונשרשים. אך בהעלות מקריהם הם נשרשים בפנים אחרים, באמרך: אמר י"י (יהושע ז יג) ברא אלהים (בראשית א א) הוה גביר (בראשית כז כט) ווי העמודים (שמות כז י) יפה נוף (תהלים מח ג) כרת ברית (שמות לד י) למדו היטב (ישעיה א יז) משח ה' אתי (ישעיה סא א) נאק נאקות הלל (יחזקאל ל כד) שמע בני (משלי א ח) תמו נכרתו (יהושע ג יו), הן הם האותיות המוכנים לשרת נעשו יסוד, וכאלה הרבה בלשון הקדש. אבל האותיות הראשונות לא יקרה להם כן, כי הם מיוסדות ונאחזות ועומדות בכחם. ולא תהצינה לשני מחלקות, ולא ישתנו מטבעם כי אם בניד שפה ובנענוע לשון כפי נקודת המלה הראויה לה, לבעבור סבב את פני הפתרון ופשר כל ענין, הן שלש מעלות מהעשתי עשרה.

‎דע, כי יש לבי״ת מעלות הרבה, מבלעדי המעלה הראשונה, באמרך: ברדת משה (שמות לד כט) בקום למשפט אלהים (תהלים עו י) בעשותו למטר חק (איוב כח כו), וכהנה רבות. וגם בי"ת נוטה לענין אחר, באמרך: בבגד או בשתי או בערב (ויקרא יג נא), ויושם בארון (בראשית נ כו), וחלופם, ובמלאכיו ישים תהלה (איוב ד יח), ויתן אתי במשמר (בראשית מא י), וחלופם, באברתו יסך לך (תהלים צא ד), בכחו רגע ים (איוב סו יב), בחרבי ובקשתי (בראשית מח כב). וחלופם, והנשאר בדם (ויקרא ה ט), והנותר בבשר ובלחם (ויקרא ח לב). וחלופם, והביאו מכל הגוים מנחה לה' בסוסים ברכב בצבים ובפרדים ובכרכרות (ישעיה טו כ), הבהמה אשר אני רוכב בה (נחמיה ב יב), וחלופם הרבה בתורה.