מדרש על משלי 7:4

א״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן כל דיין שדן דין אמת לאמתו משרה שכינה בישראל שנאמר (תהלים פב א) אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט וכל דיין שאינו דן דין אמת לאמתו גורם לשכינה שתסתלק מישראל שנאמר (שם יב) משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה׳. וא״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן כל דיין שנוטל ממון מזה ונותן לזה שלא כדין הקב״ה גובה ממנו נפשו שנאמר (משלי כב כג) אל תגזל דל כי דל הוא וגו׳ כי ה׳ יריב ריבם וקבע את קובעיהם נפש. וא״ר שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן לעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב מונחת לו בין ירכותיו וגיהנם פתוח לו מתחתיו (ע״ב) שנאמר (ש״ה ג ז) הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה וגו׳ מפחד בלילות מפחדה של גיהנם שדומה ללילה. דרש רבי יאשיה ואיתימא רב נחמן בר יצחק מאי דכתיב (ירמיה כא יב) בית דוד כה אמר ה׳ דינו לבקר משפט והצילו גזול מיד עושק וכי בבקר דנין וכל היום אין דנין אלא אם ברור לך הדבר כבקר אומרהו ואם לאו אל תאמרהו. ר׳ חייא בר אבא א״ר יוחנן מהכא (משלי ז ד) אמור לחכמה אחותי את אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך אומרהו ואם לאו אל תאמרהו. א״ר יהושע בן לוי עשרה שיושבין בדין קולר תלוי בצואר כולן פשיטא לא צריכא אלא לתלמיד היושב לפני רבו:

ת״ר חמשת אלפים ותתפ״ח פסוקים הווין ס״ת יתר עליו ספר תהלים ח׳ חסר ממנו דברי הימים ח׳. ת״ר (דברים ו ז) ושננתם שיהיו ד״ת מחודדים בפיך שאם ישאל לך אדם דבר אל תגמגם ותאמר אלא אמור לו מיד שנאמר (ע״ב) (משלי ז ד) אמור לחכמה אחותי את וגו׳ ואומר (שם) קשרם על אצבעותיך כתבם על לוח לבך ואומר (תהלים קכז ד) כחצים ביד גבור כן בני הנעורים ואומר (שם מה ו) חציך שנונים ואומר (שם קכז ה) אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער מאי את אויבים בשער א״ר חייא בר אבא אפילו האב ובנו הרב ותלמידו שעוסקין בתורה בשער אחד נעשים שונאים זה את זה ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה שנאמר (במדבר כא יד) את והב בסופה אל תקרי בסופה אלא בסופה:

ז אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: כָּל דַּיָּן שֶׁדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, מַשְׁרֶה שְׁכִינָה בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים פ״ב:א׳) "אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל, בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט", וְכָל [דַּיָּן] שֶׁאֵינוֹ דָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, גּוֹרֵם לַשְּׁכִינָה שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם יב) "מִשֹּׁד עֲנִיִּים מֵאֶנְקַת אֶבְיוֹנִים, עַתָּה אָקוּם, יֹאמַר ה'". וְאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: כָּל דַּיָּן שֶׁנּוֹטֵל (ממון) מִזֶּה וְנוֹתֵן לָזֶה שֶׁלֹּא כַּדִּין, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (גובה) [נוֹטֵל] מִמֶּנּוּ נַפְשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי כ״ב:כ״ב-כ״ג) "אַל תִּגְזָל דָּל כִּי דַּל הוּא, [וְאַל תְּדַכֵּא עָנִי בַשָּׁעַר] כִּי ה' יָרִיב רִיבָם וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ". אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה דַּיָּן עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶרֶב מֻנַּחַת לוֹ בֵּין יַרְכוֹתָיו, וְגֵיהִנֹּם פָּתוּחַ לוֹ מִתַּחְתָּיו, שֶׁנֶּאֱמַר: (שיר השירים ג׳:ז׳-ח׳) "הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ [מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּם אֲחֻזֵי חֶרֶב מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה, אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ] מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת", מִפַּחְדָּהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם שֶׁדּוֹמֶה לְלַיְלָה. דָּרַשׁ רַבִּי יֹאשִׁיָּה, וְאִי תֵּימָא רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מַאי דִּכְתִיב: (ירמיהו כ״א:י״ב) "בֵּית דָּוִד, כֹּה אָמַר ה': דִּינוּ לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט, וְהַצִּילוּ גָּזוּל מִיַּד עוֹשֵׁק", וְכִי בַּבֹּקֶר דָּנִין וְכָל הַיּוֹם אֵין דָּנִין? אֶלָּא, אִם בָּרוּר לְךָ הַדָּבָר כַּבֹּקֶר, אָמְרֵהוּ, וְאִם לָאו, אַל תֹּאמְרֵהוּ. רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן, מֵהָכָא: (משלי ז׳:ד׳) "אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ", אִם בָּרוּר לְךָ הַדָּבָר, כַּאֲחוֹתְךָ שֶׁהִיא אֲסוּרָה לְךָ, אָמְרֵהוּ. וְאִם לָאו, אַל תֹּאמְרֵהוּ. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: עֲשָׂרָה שֶׁיּוֹשְׁבִין בַּדִּין, קוֹלָר תָּלוּי בְּצַוַּאר כֻּלָּן. פְּשִׁיטָא?! לֹא צְרִיכָא אֶלָּא לְתַלְמִיד הַיּוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבּוֹ.