קבלה על שמות 2:25

פתח ר"ש ואמר, עם כל דא, ברא בוכרא חייבין כל אחוי ביקריה, דהא כתיב כבד את אביך, ואוקמוה רבנן, את לרבות אחיך הגדול. ואפילו מכל סטרא איהו מפרש עלך באורייתא, בשג"ם זה הבל. ולא הוה לאדם קדמאה ברא קדמאה מניה, ואוקמוה רבנן, בשגם, זה משה. דברא דמלכא בכל אתר, אנת בוכרא מסטרא דאילנא דחיי דטוב ורע, אנת הוא טוב. הה"ד וירא אלהים את האור כי טוב, ותרא אותו כי טוב הוא.

אבל משה דלא הוה ביה פרודא, דכתיב משה משה דלא פסקא טעמא. כמה דכתיב אברהם אברהם, דפסקא טעמא. בגין דהשתא שלים, מה דלא הוה מקדמת דנא. פרישו אית בין אברהם דהשתא, לאברהם דקדמיתא. אבל משה, מיד דאתייליד, אספקלריאה דנהרא הות עמיה, דכתיב ותרא אותו כי טוב הוא. וכתיב וירא אלהים את האור כי טוב. משה מיד אתקשר בדרגא דיליה ובג"כ משה משה, ולא אפסיק טעמא.

אשכחן ראייה לטב, ואשכחן ראייה לביש. ראייה לטב: דכתיב וירא אלקים את בני ישראל וידע. ראייה לביש: דכתיב ארדה נא ואראה. לאשגחא עלייהו בדינא, ועל דא אמר קב"ה, המכסה אני מאברהם.