תנחומא בובר
ד"א לך לך. זש"ה שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך (תהלים מה יא), שמעי בת וראי, זה אברהם, ושכחי עמך ובית אביך, זו ע"ז שנא' (הוי) אומרים לעץ אבי אתה (ירמיה ב כז), ויתאו המלך יפיך (תהלים שם יב), זה מלך מלכי המלכים הקב"ה ליפותך בעולם. אמר ר' אבין (כי הוא אדוניך והשתחוי לו) (שם) ולמה היה אברהם דומה לצלוחית של אפרסמון שהיא נתונה בבית הקברות ולא היה אדם יודע מהו ריחה, מה עשה אחד, נטלה וטלטלה ממקום למקום, התחיל ריחה נודף בעולם, כך היה אברהם (היה) דר בין עובדי ע"ז, א"ל הקב"ה מה אתה יושב בתוך הרשעים, צא מבינים והודיע מעשיך הטובים בעולם, שנאמר לך לך.
מדרש אגדה
ולא תגעו בו פן תמתון. מלמד שהוסיף אדם על צווי של הקב"ה, והוסיף על אשתו להזהירה אפילו בנגיעה, ועל זה נאמר אל תוסיף על דבריו (משלי ל ו), שעל דבר זה מצא נחש פתחון פה ואמר לחוה לא מות תמתון, והלך נחש אל האילן והרתיעו ואמר לה כשם שאני לא מת בנגיעה, כך אתם לא תמתון באכילת פירותיי:
עין יעקב
מה אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: מִנַּיִן שֶׁאֵין טוֹעֲנִין לְמֵסִית? מִנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי, דְּאָמַר רַבִּי שַׁמְלָאִי: הַרְבֵּה טְעָנוֹת הָיָה לוֹ לַנָּחָשׁ לִטְעֹן וְלֹא טָעַן, וּמִפְּנֵי מַה לֹּא טָעַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? לְפִי שֶׁלֹּא טָעַן הוּא. מַאי הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר? דִּבְרֵי הָרַב וְדִבְרֵי הַתַּלְמִיד, דִּבְרֵי מִי שׁוֹמְעִין? דִּבְרֵי הָרַב שׁוֹמְעִין! אָמַר חִזְקִיָּה: מִנַּיִן שֶׁכָּל הַמּוֹסִיף גּוֹרֵעַ? שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית ג׳:ג׳) "כִּי אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ, וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ". רַב מְשַׁרְשִׁיָּא אָמַר, מֵהָכָא: (שמות כ״ה:י׳) "אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ". רַב אַשִׁי אָמַר: (שם כו) "עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה יְרִיעֹת".