מדרש על משלי 22:10

אמר ר׳ חמא בר חנינא כיון שנשא אדם אשה עונותיו מתפקקין שנאמר (משלי יח כב) מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה׳. במערבא כי נסיב איניש אתתא אמרי לו הכי מצא או מוצא. מצא דכתיב מצא אשה מצא טוב. מוצא דכתיב (קהלת ז כו) ומוצא אני מר ממות את האשה. אמר רבא אשה רעה מצוה לגרשה דכתיב (משלי כב י) גרש לץ ויצא מדון וישבות דין וקלון. ואמר רבא אשה רעה וכתבתה מרובה צרתה בצדה דאמרי אינשי בחברתה ולא בסילתא ואמר רבא קשה אשה רעה ביום סגריר שנאמר (שם כז טו) דלף טורד ביום סגריר ואשת מדנים נשתוה. ואמר רבא בא וראה כמה טובה אשה טובה וכמה רעה אשה רעה כמה טובה אשה טובה דכתיב מצא אשה מצא טוב אי בגוה משתעי קרא כמה טובה אשה טובה שהכתוב משבחה אי בתורה משתעי קרא כמה טובה אשה טובה שהתורה נמשלה בה. כמה רעה אשה רעה דכתיב ומוצא אני מר ממות את האשה. אי בגוה משתעי קרא כמה רעה אשה רעה שהכ׳ מגנה. אי בגיהנם משתעי קרא כמה רעה אשה רעה שגיהנם נמשלה בה. (ירמיה יא יא) הנני מביא רעה אשר לא יוכלו לצאת ממנה. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה זה אשה רעה וכתובתה מרובה. (איכה א יד) נתנני ד׳ בידי לא אוכל קום. אמר רב חסדא אמר מר עוקבא (בר חייא) זו אשה רעה וכתובתה מרובה. במערבא אמרי זו שמזונותיו תלויין בכספו:

כו אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא: כֵּיוָן שֶׁנָּשָׂא אָדָם אִשָּׁה, עֲוֹנוֹתָיו מִתְפַּקְּקִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי י״ח:כ״ב) "מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וַיָּפֶק רָצוֹן מֵה'". בְּמַעֲרָבָא, כִּי נָסִיב אִינִישׁ אִתְּתָא, אַמְרֵי לֵיהּ הָכִי: 'מָצָא' אוֹ 'מוֹצֵא'? 'מָצָא', דִּכְתִיב: "מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב". 'מוֹצֵא', דִּכְתִיב: (קהלת ז׳:כ״ו) "וּמוֹצֵא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה" אָמַר רָבָא: אִשָּׁה רָעָה, מִצְוָה לְגָרְשָׁהּ, דִּכְתִיב: (משלי כ״ב:י׳) "גָּרֵשׁ לֵץ וְיֵצֵא מָדוֹן, וְיִשְׁבֹּת דִּין וְקָלוֹן". וְאָמַר רָבָא: אִשָּׁה רָעָה וּכְתֻבָּתָהּ מְרֻבָּה, צָרָתָהּ בְּצִדָּהּ, דְּאַמְרֵי אִינְשֵׁי: בַּחֲבֶרְתָּה וְלֹא בְּסִילְתָּא. וְאָמַר רָבָא: קָשָׁה אִשָּׁה רָעָה כְּיוֹם סַגְרִיר, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כז) "דֶּלֶף טוֹרֵד בְּיוֹם סַגְרִיר וְאֵשֶׁת מִדְיָנִים נִשְׁתָּוָה". וְאָמַר רָבָא: בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה טוֹבָה אִשָּׁה טוֹבָה, וְכַמָּה רָעָה אִשָּׁה רָעָה. כַּמָּה טוֹבָה אִשָּׁה טוֹבָה, דִּכְתִיב: "מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב". אִי בְּגַוָּהּ מִשְׁתָּעִי קְרָא, כַּמָּה טוֹבָה אִשָּׁה טוֹבָה שֶׁהַכָּתוּב מְשַׁבְּחָהּ. אִי בַּתּוֹרָה מִשְׁתָּעִי קְרָא, כַּמָּה טוֹבָה אִשָּׁה טוֹבָה שֶׁהַתּוֹרָה נִמְשְׁלָה בָּהּ. כַּמָּה רָעָה אִשָּׁה רָעָה, דִּכְתִיב: "וּמוֹצֵא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה". אִי בְּגַוָּהּ מִשְׁתָּעִי קְרָא, כַּמָּה רָעָה אִשָּׁה רָעָה שֶׁהַכָּתוּב מְגַנָּהּ. אִי בְּגֵיהִנֹּם מִשְׁתָּעִי קְרָא, כַּמָּה רָעָה אִשָּׁה רָעָה שֶׁגֵּיהִנֹּם נִמְשְׁלָה בָּהּ. (ירמיהו י״א:י״א) "הִנְנִי מֵבִיא אֲלֵיהֶם רָעָה אֲשֶׁר לֹא יוּכְלוּ לָצֵאת מִמֶּנָּה". אָמַר רַב נַחְמָן, אָמַר רַבָּה בַּר אָבוּהָ: זוֹ אִשָּׁה רָעָה וּכְתֻבָּתָהּ מְרֻבָּה. (איכה א׳:י״ד) "נְתָנַנִי ה' בִּידֵי לֹא אוּכַל קוּם". אָמַר רַב חִסְדָּא, אָמַר מַר עוּקְבָא [בַּר חִיָּא]: זוֹ אִשָּׁה רָעָה וּכְתֻבָּתָהּ מְרֻבָּה. בְּמַעֲרָבָא אַמְרֵי: זֶה שֶׁמְּזוֹנוֹתָיו תְּלוּיִין בְּכַסְפּוֹ:

וַה' אָמַר אֶל אַבְרָם וגו' (בראשית יג, יד), רַבִּי יוּדָה אוֹמֵר כַּעַס הָיָה לְאָבִינוּ אַבְרָהָם בְּשָׁעָה שֶׁפֵּרַשׁ לוֹט בֶּן אָחִיו מֵעִמּוֹ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַכֹּל הוּא מְדַבֵּק וּלְלוֹט אָחִיו אֵינוֹ מָדַבֵּק. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר כַּעַס הָיָה לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ לוֹט עִם אַבְרָהָם אָבִינוּ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי אָמַרְתִּי לוֹ (בראשית טו, יח): לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת, וְהוּא מַדְבִּיק אֶת לוֹט בֶּן אָחִיו כְּדֵי לְיָרְשׁוֹ, אִם כֵּן יֵלֵךְ וְיָבִיא לוֹ שְׁנֵי פְּרַסְתְּקִין מִן הַשּׁוּק וְיוֹרִישֵׁם אֶת שֶׁלּוֹ, כְּמוֹ שֶׁהוּא רוֹצֶה בֶּן אָחִיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי כב, י): גָּרֵשׁ לֵץ וְיֵצֵא מָדוֹן, גָּרֵשׁ לֵץ, זֶה לוֹט, וְיֵצֵא מָדוֹן, וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי אַבְרָם וגו', (משלי כב, י): וְיִשְׁבֹּת דִּין וְקָלוֹן, וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה וגו', (משלי כב, יא): אֹהֵב טְהֹר לֵב חֵן שְׂפָתָיו רֵעֵהוּ מֶלֶךְ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֵב כָּל מִי שֶׁהוּא טְהָר לֵב, וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵן בִּשְׂפָתָיו מֶלֶךְ הוּא. רֵעֵהוּ, זֶה אַבְרָהָם, שֶׁהָיָה תָּמִים וּטְהָר לֵב וְנַעֲשָׂה אוֹהֲבוֹ שֶׁל מָקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מא, ח): זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבוֹ, וּלְפִי שֶׁהָיָה לוֹ חֵן בִּשְׂפָתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב מא, ד): וּדְבַר גְּבוּרוֹת וְחִין עֶרְכּוֹ, נַעֲשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּרֵעַ, שֶׁמִּתּוֹךְ אַהֲבָה שֶׁאֲהֵבוֹ, אָמַר לוֹ (בראשית טו, יח): לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת.