הלכה על משלי 22:10

אִשָּׁה רָעָה בְּדֵעוֹתֶיהָ וְשֶׁאֵינָהּ צְנוּעָה כִּבְנוֹת יִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרוֹת מִצְוָה לְגָרְשָׁהּ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כב י) ״‎גָּרֵשׁ לֵץ וְיֵצֵא מָדוֹן״‎. וְאִשָּׁה שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה מִשּׁוּם פְּרִיצוּת אֵין רָאוּי לְאָדָם כָּשֵׁר שֶׁיִּשָּׂאֶנָּה. שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ זֶה הוֹצִיא רְשָׁעָה מִבֵּיתוֹ וְזֶה מַכְנִיסָהּ:

מד. מצות עשה לישא אשה בקידושין. שנאמר (דברים כד, א): "כי יקח איש אשה". והבא לישא אשה, צריך לקדשה תחלה לקנותה לו לאשה. ומקדשה בכסף שיתן לה משלו, פרוטה או שוה פרוטה, ויאמר לה: "הרי את מקודשת לי בזה כדת משה וישראל". וצריך להיות בפני עדים כשרים. וקודם הקידושין צריך לברך ברכת אירוסין, והיא ברכת "אשר קדשנו במצוותיו וצונו על העריות, ואסר לנו את הארוסות, והתיר לנו את הנשואות לנו על ידי חופה וקידושין" וחותם: "מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין". והמקדש אשה נקראת "ארוסה", ואסור מדברי סופרים לבוא עליה עד שתכנס לחופה ולברך שבע ברכות. וקודם כניסה לחופה, צריך לכתוב לה כתובה. ומשתכנס לחופה נקראת "נשואה", אף על פי שלא נבעלה, והוא שתהא ראויה לביאה; אבל אם היא נדה אף על פי שנכנסה לחופה ונתיחד עמה לא גמרו הנשואין, והרי היא כארוסה לכל דבר. ונוהג בכל מקום ובכל זמן. ונצטוינו בתורתנו הקדושה, שהרוצה לגרש את אשתו מפני שמצא בה ערות דבר שצריך לגרשה בגט וכנהוג בישראל, שנאמר (שם): "והיה אם לא תמצא חן בעיניו, כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתות" [והיינו גט]. וכל עניני הגט אינם נעשים אלא על פי רבנים מובהקים היודעים בטיב גיטין. וכל שאינו יודע בטיב גיטין, אפילו הוא למדן גדול בשאר עניני התורה, לא יתעסק בזה; כי בגט ישנם הרבה פרטים עיקריים, ומי שאינו בקי היטב בהם, עלול להיות נכשל בהם. ואשה רעה בדעותיה, היינו שכופרת באמונת ה' ותורתו ושאינה צנועה כבנות ישראל, וכל שכן אם נתברר לו שאינה הולכת לטבול לנדתה כדין מצוה לגרשה, שנאמר (משלי כב, י): "גרש לץ ויצא מדון". ונוהג בכל מקום ובכל זמן:

וכן אשה רעה לבעלה כגון שמקללת אותו או מצערת אותו שלא לאכול עמו וכיוצא בזה שמקבל צער ממנה גם בזיוג ראשון מצוה לגרשה שנאמר (משלי כ״ב:י׳) גרש לץ ויצא מדון וקשה אשה רעה כיום סגריר (יבמות ס"ג:) והוא יום ברד ורוח שנאמר (שם כ"ז) דלף טורד ביום סגריר ואשת מדנים נשתוה וכל אלו הדברים לכתחלה אבל בדיעבד כשעבר וגירשה בכל ענין גיטו גט ואינו מחוייב להחזירה ורק באונס גלי רחמנא דבעמוד והחזיר קאי ולא באחריתי (סוף גיטין) והפוסקים השמיטו זה מפני שפשוט הוא ועוד אפשר דלא הוצרכנו לסברא זו אלא למאן דס"ל דכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני כמ"ש בסעי' ה' והפוסקים סוברים אי עביד מהני דבעיקר דין זה דאי עביד מהני לא נתבררה ההלכה (עלח"מ פ"ו מבכורות ומל"מ פ"ח ממלוה ולוה ובהה"מ פ"א מגזילה והטור כתב זה דס"ל כרבא):