Quotation_auto על משלי 22:10

וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו ר' יהודה אמר כעס היה לאברהם אבינו כשפירש בן אחיו ממנו אמר הקב"ה לכל הוא מדבק וללוט בן אחיו אינו מדבק. רבי נחמיה אומר כעס היה לו מהקב"ה בשעה שהיה לוט מהלך עמו אמר הקב"ה כך אמרתי לו לזרעך נתתי את הארץ הזאת והוא מדבק את לוט בן אחיו כדי לירשו אם כן ילך ויביא לו שני פרסתקין מן השוק ויורישם את שלו כמו שהוא רוצה בן אחיו הדא הוא דכתיב גרש לץ ויצא מדון גרש לץ ויצא מדון זה לוט. ויהי ריב בין רועי מקנה אברם. וישבות דין וקלון ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה. ושמתי את זרעך כעפר הארץ מה הארץ מסוף העולם ועד סופו כך בניך מסוף העולם ועד סופו. ומה עפר הארץ אין מתברך אלא במים כך בניך אין מתברכין אלא בזכות התורה שנמשלה למים ומה עפר הארץ מכלה כלי מתכות כך ישראל העכו"ם בטלים והם קיימים ומה עפר הארץ עשוי דייש כך בניך עשויין דייש למלכיות הדא הוא דכתיב ושמתיה ביד מוגיך אלין דממיגין לך ואפילו כן לטובתך מקשקשין לך מן חוביך כמה דאת אמר ברביבים תמוגגנה צמחה תברך. אשר אמרו לנפשך שחי ונעבורה מה היו עושים מרביצין אותן בפלטראות ומעבירין ורדין עליהן והא סימן טב מה פלטיא זו מכלה את העוברים ואת השבים והיא קיימת כך בניך מכלים את העכו"ם והן קיימין: