מדרש על משלי 3:13

ירוחם בן יוסף פתח, אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה (משלי ג׳:י״ג) בא וראה שבכל מקום שמזכיר החכמה הוא מעמיד אצלה הבינה והתבונה, ללמדך שהחכמה והבינה שניהן שוין ואין נפרדין זו מזו לעולם. —כתיב בדעתו תהומות נבקעו ושחקים ירעפו טל (שם) בדעתו של הקב״ה תהומות של חמשים שערי בינה נבקעו, והיינו דכתיב מבטן מי יצא הקרח הנורא (איוב ל״ח:כ״ט), ושחקים ירעפו טל, היכן השחקים מרעיפים הטל למי שהוא צדיק והוא יסוד עולם, כי אי אפשר לעולם בלא טל, ואין הטל נעצר, והיינו דקאמר הקב״ה לישראל אל תירא, שראשי נמלא טל (שה״ש ד׳) ואומר אהיה כטל לישראל (הושע י״ד:ו׳), טוב מעט ביראת ה׳ מאוצר רב ומהומה בו (משלי ט״ו:ט״ז-י״ז), טוב מעט תורה ויהיה בו יראת ה', כי מי שיש בו יראה הולך במישרים, שנאמר הולך בישרו ירא ה׳ (שם י״ד), ואז מגלין לו תעלומות חכמה שנאמר ואת ישרים סודו (שם ג׳). והיינו דתנינן אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים. מאוצר רב ומהומה בו, מי שהוא מלא מאוצר התורה ומהומה בו שאין בו יראה שאז כל הימים הכל הומים בו, אוי לזה שקרא ואוי לזה ששנה אוי לזה ששמש ת״ח. הכלל הזה יהיה מסור בידך, מי שאין בו יראה אין בו חכמה, ותנינן אם אין יראה אין חכמה, ווי להון מן הדין קרא, יראת ה׳ היא חכמה (איוב כ״ח:כ״ח) הוי טוב מעט ביראת ה׳. — כתיב ובליעל כקוץ מונד כלהם וגו׳ ובאש שרף ישרפו בשבת (שמואל ב כ״ג:ו׳), זה המקרא נאמר על סמאל וחביריו, ואימתי נשרפים ונופלים ונשמדים, ישרפו בשבת, אל תקרי בשבת אלא בשבת בראשית. איכא דאמרי בערב שבת וחיליהון מן הדין קרא ויציצו כל פועלי און וגו׳ והיינו דמצלינן פסוק אחד: ואני תפלתי לך ה' עת רצון (תהלים ס״ח) כי אז עת רצון והמקטריגים נגנזים ונבטלים במקומם הוי עת רצון. —גדולה היראה שצוה משה רע״ה עליה, שנאמר ועתה ישראל מה ה' וגו' (דברים י') וכל הרוצה ליכנס בחדרי החכמה ואין בו יראה אובד כל מה שיגיע שנאמר תחלת חכמה יראת ה' ודעת קדושים בינה (משלי ט׳:י׳). כתיב לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת וגו' (דהי״א כ״ב). תנינן בספר יצירה לאברהם אבינו ע״ה עשר ספירות בלימה, מאי בלימה, כמה דאת אמר תולה ארץ על בלימה (איוב כ״ו:ז׳) שאין שום דמיון ודמות הוי בלימה אלא מעשה אצבעותיו של הקב״ה, והם כלי אומנות של הקב״ה. משל לאומן שיש לו מצרף לכסף וכור לזהב אע״פ שהמצרף והכור מטיט נעשו שמותיהם משונות, כך הם המדות של הקב״ה ושבחו. למה נקרא שמן ספירות, כמה דאת אמר ספיר ויהלום (שמות כ״ח:י״ח) ואומר מי יספר שחקים בחכמה (איוב ל״ח:ל״ז), ועל ידי כלי אומנתו הקב״ה משפיל גאים ומגביה שפלים מוריש ומעשיר, זה ישפיל וזה ירים, ואם הצדיק עושה צדקות ומישרים בעולם ועוסק בתורה שנקראת מעוז אז השכינה אומרת: או יחזיק במעוזי שלום יעשה לי (ישעיהו כ״ז:ה׳), ואם הרשעים והחוטאים מתרבים בארץ העולם מתמוטט והשכינה אומרת קלני מראשי קלני מזרועי, ואין החיים והשלום מתרבות בעולם אלא כשהצדיקים בעולם, הוי פעולות צדיק לחיים ותבואת רשע לחטאת (משלי ז').

פס'. ויאמרו הרק אך במשה דבר ה'. כלומר רק מיעוט אך מיעוט. והלא באבות העולם דבר ולא פירשו עצמם מפריה ורביה לכך נאמר הרק אך במשה דבר ה' וכענין שנאמר (דברים י׳:ט״ו) רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם. אך בשביל עצמם שלא פירשו מפריה ורביה לכך נאמר הלא גם בנו דבר להביא שבעים זקנים. וישמע ה'. רבי נתן אומר אף משה רבינו שמע שנאמר וישמע ה'. והאיש משה ענו מאד, הכל ענו בזה שמשה ענו מאד. שמא תאמר ענו בגופו שהיה חלש ת״ל (במדבר כ״א:ל״ד) ועשית לו כאשר עשית לסיחון מלך האמורי. ירד על סיחון והרגו ירד על עוג והרגו. שמא תאמר ענו בחכמה שלא היה חכם ת״ל גם האיש משה גדול מאד אלא ענו בדעת שהיה שפל ברך מכל האדם אשר על פני האדמה. שלא נשתבח משה רבינו לא על חכמתו ולא על תורתו ולא בגבורתו אלא בענותנותו. מיכן אמר ר' פנחס בן יאיר תורה מביאה לידי מעשים טובים מעשים טובים מביאה לידי זהירות וכו' עד ענוה מביאה לידי חסידות. ופליגא דרבי יהושע בן לוי דאמר רבי יהושע בן לוי ענוה גדולה מכולם שנאמר (ישעיה סא) רוח ה' אלהים עלי יען משה ה' (אלהים) אותי וגו'. וכן שלמה אומר (משלי טז) תועבת ה' כל גבה לב ואומר (ישעיהו י׳:ל״ג) ורמי הקומה גדועים והגבוהים ישפלו. וכן כיוצא בהם שכל המתיהר כאלו עובד עבודת כוכבים שנאמר (דברים ח׳:י״ד) ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך, (משלי ג׳:י״ג) אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה:

כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וגו' (במדבר ו, כג), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ג, לא): אַל תְּקַנֵּא בְּאִישׁ חָמָס וְאַל תִּבְחַר בְּכָל דְּרָכָיו. אִישׁ חָמָס, זֶה עֵשָׂו הָרָשָׁע. אִישׁ, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית כה, כז): וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִּד. חָמָס, כְּמָה דְתֵימָא (עובדיה א, י): מֵחֲמַס אָחִיךָ יַעֲקֹב. וּמַהוּ שֶׁאָמַר: אַל תְּקַנֵּא, לְפִי שֶׁהָיָה גָלוּי לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיוּ מְשֻׁעְבָּדִים תַּחַת אֱדוֹם וְיִהְיוּ דְחוּקִים וּלְחוּצִים בֵּינֵיהֶם, וַעֲתִידִים יִשְׂרָאֵל לְהִתְרַעֵם עַל זֹאת, כְּשֵׁם שֶׁאָמַר מַלְאָכִי (מלאכי ג, יד טו): אֲמַרְתֶּם שָׁוְא עֲבֹד אֱלֹהִים וּמַה בֶּצַע כִּי שָׁמַרְנוּ מִשְׁמַרְתּוֹ וגו' וְעַתָּה אֲנַחְנוּ מְאַשְּׁרִים זֵדִים גַּם נִבְנוּ עֹשֵׂי רִשְׁעָה גַּם בָּחֲנוּ אֱלֹהִים וַיִּמָּלֵטוּ. לְפִיכָךְ אָמְרָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ עַל יְדֵי שְׁלֹמֹה: אַל תְּקַנֵּא בְּאִישׁ חָמָס, אַל תְּקַנְאוּ בִּשְׁלוֹם עֵשָׂו הָרָשָׁע, וְאַל תִּבְחַר בְּכָל דְּרָכָיו, שֶׁלֹא תַעֲשׂוּ כְּמַעֲשֵׂיהֶם. לָמָּה, הַבִּיטוּ לְאַחֲרִית הַדָּבָר שֶׁהִנֵּה הַיּוֹם יָבוֹא שֶׁיְתָעֵב הָאֱלֹהִים כָּל מִי שֶׁהָיָה מַלִּיז בַּמִּצְווֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ג, לב): כִּי תוֹעֲבַת ה' נָלוֹז. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים ה, ז): אִישׁ דָּמִים וּמִרְמָה יְתָעֵב ה'. אֲבָל מִי שֶׁמְיַשֵּׁר אָרְחוֹתָיו לְפָנָיו הוּא יִהְיֶה מֵאַנְשֵׁי סוֹדוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ג, לב): וְאֶת יְשָׁרִים סוֹדוֹ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (במדבר כג, כג): כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וגו'. וְאוֹמֵר (תהלים כה, יד): סוֹד ה' לִירֵאָיו וגו'. וְאוֹמֵר (מלאכי ג, יח): וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע בֵּין עוֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ. (משלי ג, לג): מְאֵרַת ה' בְּבֵית רָשָׁע, זֶה עֵשָׂו הָרָשָׁע, כְּמָה דְתֵימָא (מלאכי א, ד): רֻשַׁשְׁנוּ וְנָשׁוּב וְנִבְנֶה חֳרָבוֹת כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת הֵמָּה יִבְנוּ וַאֲנִי אֶהֱרֹס וגו'. (משלי ג, לג): וּנְוֵה צַדִּיקִים יְבָרֵךְ, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּתוּב בָּהֶם (ישעיה ס, כא): וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ. (מלאכי א, ה): וְעֵינֵיכֶם תִּרְאֶינָה וְאַתֶּם תֹּאמְרוּ יִגְדַּל ה' וגו'. (משלי ג, לד): אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ, אֵלּוּ אֲדוֹמִים שֶׁנִּקְרְאוּ לֵצִים, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כא, כד): זֵד יָהִיר לֵץ שְׁמוֹ, וְהֵם נִקְרְאוּ זֵדִים, כְּמָה דְתֵימָא (מלאכי ג, טו): וְעַתָּה אֲנַחְנוּ מְאַשְׁרִים זֵדִים. וּמִנַּיִן שֶׁבַּאֲדוֹמִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁכֵּן כָּתוּב (מלאכי ג, טו): גַּם נִבְנוּ עֹשֵׂי רִשְׁעָה, אֵלּוּ אֲדוֹמִים, כְּמָה דְתֵימָא (מלאכי א, ד): וְקָרְאוּ לָהֶם גְּבוּל רִשְׁעָה, וְהֵם מִתְלוֹצְצִים בְּכָל יוֹם עַל יִשְׂרָאֵל, עַל הַצָּרוֹת הַבָּאוֹת עֲלֵיהֶם, כְּמָה דְתֵימָא (יחזקאל לה, יג): וַתַּגְדִּילוּ עָלַי בְּפִיכֶם וְהַעְתַּרְתֶּם עָלַי דִבְרֵיכֶם אֲנִי שָׁמָעְתִּי. (משלי ג, לד): הוּא יָלִיץ, שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִמְדוֹד לָהֶם כְּמִדָּתָם, כְּמָה דְתֵימָא (עובדיה א, טו): כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ כֵּן יֵעָשֶׂה לָּךְ גְּמֻלְךָ יָשׁוּב בְּרֹאשֶׁךָ. (משלי ג, לד): וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם עֲנִיִּים בֵּינֵיהֶם וּמְהַלְּכִים בַּעֲנָוָה בְּתוֹכָם, וְסוֹבְלִים עֻלָּם עֲלֵיהֶם כְּדֵי לְקַדֵּשׁ שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָחוֹן עֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹת דִּין בָּהֶן, כְּמָה דְתֵימָא (ישעיה ל, יח): וְלָכֵן יְחַכֶּה ה' לַחֲנַנְכֶם. וְאוֹמֵר (ישעיה כט, יט): וְיָסְפוּ עֲנָוִים בַּה' שִׂמְחָה. וְאוֹמֵר (ישעיה ל, יט): כִּי עַם בְּצִיּוֹן יֵשֵׁב בִּיְרוּשָׁלָיִם בָּכוֹ לֹא תִבְכֶה. (משלי ג, לה): כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם נִקְרְאוּ חֲכָמִים בְּעֵת שֶׁהֵם עוֹשִׂים אֶת הַתּוֹרָה וְאֶת הַמִּצְווֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, ו): וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם וגו'. וּלְפִי שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְשַׁמְּרִים אֶת הַתּוֹרָה בֵּינֵיהֶם, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַנְחִילָם כִּסֵּא כָבוֹד, כְּמָה דְתֵימָא (שמואל א ב, ח): וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם, שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲזִיר לְיִשְׂרָאֵל הַמַּלְכוּת, כְּמָה דְתֵימָא (דניאל ז, כז): וּמַלְכוּתָא וְשָׁלְטָנָא וּרְבוּתָא דִּי מַלְכְוָת תְּחוֹת כָּל שְׁמַיָּא וגו'. (משלי ג, לה): וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן, אֵלּוּ אֲדוֹמִים, כְּמָה דְתֵימָא (עובדיה א, ח): וְהַאֲבַדְתִּי חֲכָמִים מֵאֱדוֹם וּתְבוּנָה מֵהַר עֵשָׂו, וְאוֹמֵר (ירמיה מט, ז): הַאֵין עוֹד חָכְמָה בְּתֵימָן אָבְדָה עֵצָה מִבָּנִים נִסְרְחָה חָכְמָתָם. מַהוּ מֵרִים קָלוֹן, שֶׁהֵם יָרִימוּ בְּחֶלְקָם קָלוֹן, שֶׁסּוֹפָם יֵלְכוּ לָאֵשׁ, וְאֵין קָלוֹן אֶלָּא שְׂרֵפָה, כְּמָה דְתֵימָא (ירמיה כט, כב): אֲשֶׁר קָלָם מֶלֶךְ בָּבֶל בָּאֵשׁ, וְאוֹמֵר (ויקרא ב, יד): אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (עובדיה א, יח): וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וגו', וְאוֹמֵר (דניאל ז, יא): חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי קְטִילַת חֵיוְתָא וְהוּבַד גִּשְׁמַהּ וִיהִיבַת לִיקֵדַת אֶשָּׁא, הֱוֵי: וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן. דָּבָר אַחֵר, (משלי ג, לא): אַל תְּקַנֵּא בְּאִישׁ, מְדַבֵּר בְּנוֹאֵף שֶׁהוּא בְּעֵת שֶׁשּׁוֹכֵב עִם אֵשֶׁת חֲבֵרוֹ וְהִיא מִתְעַבְּרָה מִמֶּנּוּ הוּא גּוֹזֵל מָמוֹן מִבְּנֵי בַּעַל הָאִשָּׁה וְנוֹתֵן לַמַּמְזֵר, לְפִי שֶׁבַּעֲלָהּ חוֹשֵׁב בּוֹ שֶׁהוּא בְּנוֹ, וְאֵינוֹ בְּנוֹ, וּמַנְחִילוֹ עִם בָּנָיו, וְעַל דָּבָר זֶה נִקְרָא הַנּוֹאֵף אִישׁ חָמָס. מַהוּ אַל תְּקַנֵא, שֶׁכָּל מִי שֶׁרוֹאֶה לַנּוֹאֵף שֶׁהוּא עוֹשֶׂה תַּאֲוַת לִבּוֹ עִם אֵשֶׁת חֲבֵרוֹ וְהִיא מַאֲכִילָתוֹ וּמַשְׁקָתוֹ, אַל יְקַנֵּא בְּשַׁלְּוָתוֹ וְאַל יִבְחַר בְּכָל דְּרָכָיו, לָמָּה, כִּי הַנּוֹאֵף נִקְרָא תּוֹעֵבָה (משלי ו, טז): שֶׁשׁ הֵנָה שָׂנֵא ה' וְשֶׁבַע תּוֹעֲבַת נַפְשׁוֹ, (משלי ו, יט): וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים, הִיא מִן הַתּוֹעֵבוֹת, זֶה הַנּוֹאֵף, שֶׁמְּשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, כְּמָה דְתֵימָא (במדבר ה, יד): וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וגו'. לְכָךְ נֶאֱמַר: כִּי תוֹעֲבַת ה' נָלוֹז, זֶה הַנּוֹאֵף, שֶׁכָּתוּב בּוֹ (משלי ב, טו): וּנְלוֹזִים בְּמַעְגְּלוֹתָם. (משלי ג, לב): וְאֶת יְשָׁרִים סוֹדוֹ, זֶה שֶׁרוֹאֶה מַעֲשָׂיו וְנוֹזֵר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן כְּדֵי לְיַשֵּׁר אָרְחוֹתָיו, כְּמָה דְתֵימָא (משלי ט, טו): הַמְיַשְּׁרִים אֹרְחוֹתָם. מַהוּ סוֹדוֹ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְלַמְּדוֹ הָאֵיךְ יִנָּצֵל מִמֶּנָּהּ, כְּמָה דְתֵימָא (משלי ד, יא): בְּדֶרֶךְ חָכְמָה הֹרֵתִיךָ. הַיַּיִן עוֹלֶה חֶשְׁבּוֹנוֹ שִׁבְעִים, וְהַסּוֹד שִׁבְעִים, הוּא נוֹזֵר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן הָעוֹלֶה מִנְיָנוֹ שִׁבְעִים, זוֹכֶה לְסוֹד הַחָכְמָה שֶׁהוּא עוֹלֶה שִׁבְעִים, נִכְנַס יַיִן יָצָא סוֹד, יָצָא יַיִן נִכְנַס סוֹד, הֱוֵי: וְאֶת יְשָׁרִים סוֹדוֹ. (משלי ג, לג): מְאֵרַת ה' בְּבֵית רָשָׁע, זֶה הַנּוֹאֵף, מָה הִיא הַמְאֵרָה, שֶׁהַמַּיִם הַמָּרִים הַמְאָרְרִים בּוֹדְקִין אוֹתוֹ כְּשֵׁם שֶׁבּוֹדְקִין אוֹתָהּ, הֱוֵי: מְאֵרַת ה', כְּמָה דְתֵימָא (במדבר ה, כא): יִתֵּן ה' אוֹתָךְ לְאָלָה וגו'. (משלי ג, לג): וּנְוֵה צַדִּיקִים יְבָרֵךְ זֶה נָזִיר וּנְזִירָה שֶׁאִם נָזְרוּ מִן הַיַּיִן לְהִשָּׁמֵר מִן הָעֲבֵרָה, זוֹכִים לִבְרָכָה, לְכָךְ סָמַךְ אַחַר פָּרָשַׁת נָזִיר פָּרָשַׁת בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, שֶׁהוּא זוֹכֶה לְקַבֵּל הַבְּרָכוֹת שֶׁל בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, הֱוֵי: וּנְוֵה צַדִּיקִים יְבָרֵךְ, כְּמָה דְתֵימָא (במדבר ו, כד): יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ. (משלי ג, לד): אִם לַלֵּצִים, זֶה הַנּוֹאֵף הַטּוֹעֶה בַּיַּיִן שֶׁנִּקְרָא לֵץ, כְּמָה דְתֵימָא (משלי כ, א): לֵץ הַיַּיִן הֹמֶה שֵׁכָר וגו'. הוּא יָלִיץ, שֶׁהַכֹּל מִתְלוֹצְצִים עַל הַנּוֹאֵף, שֶׁהוּא לְאָלָה וְלִשְׁבוּעָה לִבְחִירָי. וְלַעֲנָוִים יִתֵּן חֵן, אֵלּוּ הַנְּזִירִים שֶׁתּוֹפְשִׂים עֲנָוָה בְּעַצְמָן, שֶׁנּוֹזְרִים מִן הַיַּיִן וּמְגַדְּלִים פֶּרַע, כְּדֵי לְעַנּוֹת עַצְמָן וּלְהִשָּׁמֵר מִן הָעֲבֵרָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן לָהֶם חֵן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים (במדבר ו, כה): וִיחֻנֶךָּ. כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ, לְפִי שֶׁהָיוּ הַנְּזִירִים יְרֵאִים מִן הַחֵטְא נִקְרְאוּ חֲכָמִים, כְּמָה דְתֵימָא (תהלים קיא, י): רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה'. וְאוֹמֵר (איוב כח, כח): הֵן יִרְאַת ה' הִיא חָכְמָה, נוֹחֲלִים כָּבוֹד, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹשֵׂא פָנָיו אֲלֵיהֶם וּמַשִֹּׂיא לָהֶם שָׁלוֹם, שֶׁבְּעֵת שֶׁאָדָם יוֹשֵׁב בְּשָׁלוֹם בְּבֵיתוֹ הוּא כְּבוֹדוֹ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (מלכים ב יד, י): הִכָּבֵד וְשֵׁב בְּבֵיתֶךָ, שֶׁכֵּן כְּתִיב אַחַר פָּרָשַׁת נָזִיר בִּרְכַּת כֹּהֲנִים שֶׁכָּתוּב בָּהּ (במדבר ו, כו): וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. (משלי ג, לה): וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן, אֵלּוּ נוֹאֵף וְנוֹאָפֶת, וְהֵם נִקְרְאוּ כְּסִילִים, נוֹאֵף מִנַּיִן (משלי ט, טז): מִי פֶתִי יָסֻר הֵנָּה. הַנּוֹאָפֶת, דִּכְתִיב (משלי ג, יג): אֵשֶׁת כְּסִילוּת הֹמִיָּה. מֵרִים קָלוֹן, (במדבר ה, יח): וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה, וְאוֹמֵר (במדבר ה, כז): וְצָבְתָה בִטְנָהּ וגו'. יֵשׁ לְךָ קָלוֹן יוֹתֵר מִזֶּה, הֱוֵי: מֵרִים קָלוֹן, לְכָךְ נֶאֱמַר פָּרָשַׁת בִּרְכַּת כֹּהֲנִים אַחַר פָּרָשַׁת נָזִיר, שֶׁכָּל מִי שֶׁמַּזִּיר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן לְשֵׁם שָׁמַיִם זוֹכֶה לְכָל הַבְּרָכוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים, מִנַּיִן, כְּמָה שֶׁאוֹמֵר בָּעִנְיָן כֹּה תְבָרְכוּ וגו'.