מדרש על קהלת 7:28

מעשה בימי שלמה המלך, אדם אחד שהלך מטבריא לביתר ללמוד תורה, והיה הבחור נאה ביותר. מיד ראהו נערה אחת ואמרה לאביה, בבקשה ממך זווג לי הבחור הזה. מיד רדף אחריו ואמר לו לבחור, רצונך לישא אשה ואני אתן בתי לך? א״ל, הן. מיד קידש בתו וחזר לביתו ושמח עם אשתו שנה אחת. לסוף שנה, א״ל אשתו בבקשה ממך הוליכני אצל אבותי ואראה אותם. מיד נטל סוסים ומגדנות ומאכל ומשתה והלך עם אשתו לפקוד את אבותיה. כשהלכו בדרך יצא עליהם לסטים אחד מזויין, וכשראתה האשה את הלסטים נכנסה אהבתו בלבה ויתפשו האשה והלסטים את הבחור ויאסרוהו בעבותים, ושימש הלסטים את האשה בדברי תפלות, ואח״כ שב הלסטים לאכול ולשתות יחד עם האשה, והבחור היה אסור באילן אחד וראה את הכל. אח״כ בא לישן עם הבחורה, ונטל הלסטים את הקיתון ושם מראשותיו ויישן, והנה בא נחש ושתה מן היין והקיא סם המות בתוכו. כיון שהקיץ הלסטים משנתו, נטל הקיתון ושתה ומת, והבחור היה רואה את הנס שנעשה לו, אמר הבחור לאשתו בבקשה ממך תתירני והסר ממני העבותים. אמרה לו, מתיירא אני ממך שמא תהרגני. א״ל, בשבועה שלא אמיתך! מיד פשפש אחר הלסטים והנה הוא עץ יבש, מיד נטלה בעלה והלכו שניהם לבית אביה של האשה, וכשראוה אבותיה שמחו מאד ותקנו לאכול ולשתות. אמר להם הבחור, לא אוכל ולא אשתה עד שאספר מה שאירע לי, מיד סיפר כל המעשה. מה עשה אביה? הרג את בתה המרשעת, ולכך אמר שלמה בחכמתו, וְאִשָּׁה בְכָל אֵלֶּה לֹא מָצָאתִי (קהלת ז׳:כ״ח).

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה', זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (ירמיה לא, יט): הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם. עֲשָׂרָה נִקְרְאוּ יְקָרִים, וְאֵלּוּ הֵן: הַתּוֹרָה, וְהַנְּבוּאָה, וְהַתְּבוּנָה, וְהַדַּעַת, וְהַסִּכְלוּת, וְהָעשֶׁר, וְהַצַּדִּיקִים, וּמִיתָתָן שֶׁל חֲסִידִים, וְהַחֶסֶד, וְיִשְׂרָאֵל. הַתּוֹרָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג, טו): יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים. הַנְּבוּאָה מִנַּיִן (שמואל א ג, א): וּדְבַר ה' הָיָה יָקָר בַּיָּמִים הָהֵם. הַתְּבוּנָה מִנַּיִן (משלי יז, כז): יְקַר רוּחַ אִישׁ תְּבוּנָה. הַדַּעַת מִנַּיִן (משלי כ, טו): וּכְלִי יְקָר שִׂפְתֵי דָעַת. הַסִּכְלוּת מִנַּיִן (קהלת י, א): יָקָר מֵחָכְמָה וּמִכָּבוֹד סִכְלוּת מְעָט. הָעשֶׁר מִנַּיִן (משלי יב, כז): וְהוֹן אָדָם יָקָר חָרוּץ. צַדִּיקִים מִנַּיִן (תהלים קלט, יז): וְלִי מַה יָּקְרוּ רֵעֶיךָ אֵל. מִיתָתָן שֶׁל חֲסִידִים מִנַּיִן (תהלים קטז, טו): יָקָר בְּעֵינֵי ה' הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו. הַחֶסֶד מִנַּיִן (תהלים לו, ח): מַה יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלֹהִים. יִשְׂרָאֵל מִנַּיִן, הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם. בְּיֹקֶר יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִים לִי, בַּנֹּהַג שֶׁבָּעוֹלָם אֶלֶף בְּנֵי אָדָם נִכְנָסִין לַמִּקְרָא, יוֹצֵא מֵהֶן מֵאָה. מֵאָה לַמִּשְׁנָה, יוֹצְאִין מֵהֶן עֲשָׂרָה. עֲשָׂרָה לַתַּלְמוּד, יוֹצֵא מֵהֶן אֶחָד. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (קהלת ז, כח): אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי, דָּבָר אַחֵר, אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי, זֶה אַבְרָהָם. (קהלת ז, כח): וְאִשָּׁה בְכָל אֵלֶּה לֹא מָצָאתִי, זוֹ שָׂרָה. דָּבָר אַחֵר, אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי, זֶה עַמְרָם. וְאִשָּׁה בְכָל אֵלֶּה לֹא מָצָאתִי, זוֹ יוֹכֶבֶד. דָּבָר אַחֵר, אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי, זֶה משֶׁה. וְאִשָּׁה בְכָל אֵלֶּה לֹא מָצָאתִי, אֵלּוּ נְשֵׁי דוֹר הַמִּדְבָּר. רַבִּי אוֹמֵר נְשֵׁי דוֹר הַמִּדְבָּר כְּשֵׁרוֹת הָיוּ, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ שֶׁהֵן אֲסוּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן מִיָּד נָעֲלוּ דַּלְתוֹתֵיהֶן. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׂרָאֵל בְּיֹקֶר עוֹמְדִין לִי. רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא וְרַבִּי יִצְחָק, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר אִלּוּ בִּקֵּשׁ פַּרְעֹה מִשְׁקַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, לֹא הָיִיתִי נוֹתֵן לוֹ, אָמַר רַבִּי יִצְחָק וַהֲלוֹא בְּדָמִים נְטָלָן מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת שֶׁל כִּנִּים, מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת שֶׁל עָרוֹב, אֵין לוֹ דָּמִים, הֱוֵי בְּיֹקֶר יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִים לִי.

(דף מה) בנתיה דרב נחמן בחשן קידרא בידייהו קשיא ליה לרב עיליש כתיב (קהלת ז כח) אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל אלה לא מצאתי הא איכא בנתיה דרב נחמן גרמא ליה מלתא ואשתביין ואשתבאי איהו נמי בהדייהו יומא חד הוה יתיב גביה ההוא גברא דהוה ידע בלישנא דצפורי אתא עורבא וקא קריא א״ל מאי קאמרה א״ל עיליש ברח עיליש ברח אמר עורבא שקרא הוא ולא סמיכנא עליה אדהכי אתי יונה וקרא קריא א״ל מאי קאמרה אמר ליה עיליש ברח עליש ברח אמר כנסת ישראל ביונה מתילא שמע מיניה מיתרחיש לי נסא אמר איזיל אחזי בנתיה דר״נ אי קיימין בהימנותייהו אהדרינהו אמר נשי כל מילי דאית להו סדרן להדדי בבית הכסא שמעינהו דקאמרן עדי גוברין ונהרדעי גוברין נימא להו לשבוייהו דלרחקינהו מהכא דלא ליתי אינשין ולשמעי ולפרקינן קא ערק איהו וההוא גברא לדידיה איתרחיש ליה נסא עבר במברא וההוא גברא אשכחוהו וקטלוהו כי הדרן ואתאין אמר הוו קא בחשן קידרא בכשפים: