מדרש על שמות 12:15

[ה] ר' שמעון בן אלעזר אומר, כתוב אחד אומר (דברים טז, ח) "ששת ימים תאכל מצות" וכתוב אחד אומר (שמות יב, טו) "שבעת ימים מצות תאכלו". הא כיצד יתקיימו שני כתובים הללו? מצה שאי אתה יכול לאכלה מן החדש כל שבעה אתה יכול לאכלה ששה מן החדש. הא מה אני מקיים "ממחרת השבת"? --ממחרת יום טוב.

פס'. ששת ימים תאכל מצות. ר' שמעון אומר כתוב אחד אומר ששת ימים וכתוב אחד אומר (שמות י״ב:ט״ו) שבעת ימים מצות תאכלו. מלמד שהמצה היתה נאכלת ששה מן החדש ויום ראשון מן הישן. מיכן לעומר שהיה קרב בט״ז בניסן. וביום השביעי עצרת לה' אלהיך לא תעשה מלאכה. ולהלן הוא אומר (במדבר כ״ט:ל״ה) עצרת תהיה לכם. הא כיצד חלקהו חציו לה' בבית המדרש וחציו לכם לאכילה ושתיה. ר' ישמעאל אומר ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' אלהיך. למדנו שחולו של מועד אסורין במלאכה ולמדנו ליום שביעי שאסור בכל מלאכה ואין חולו של מועד אסור בכל מלאכה הא לא מסרו הכתוב אלא לחכמים לומר לך אי זה יום אסור ואי זה יום מותר אי זו מלאכה אסורה ואי זו מלאכה מותרת:

שבעת ימים מצות תאכלו מצה הנאכלת כל שבעה אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח יצאו חלות תודה ורקיקי נזיר שאין נאכלין כל שבעה: ביום הראשון תשביתו שאור. מערב יום טוב [או אינו אלא ביום טוב] ת"ל כל מלאכה לא יעשה בהם והלא שריפה מעין מלאכה היה מה ת"ל ביום הראשון תשביתו שאור מערב יום טוב: תשביתו שאר מבתיכם. מן התורה השבתה בלב ומדברי סופרים ביעור ובמה בשריפה הגיעה שעת הביעור ולא נתמנה לו האור שישרפנו מפרר וזורה לרוח או מטיל לדגים ר' יהודה אומר ממתין עד שיגיע לישוב וישרפנו שהיה ר' יהודה אומר אין מצות השבתתו אלא בשרפה והיה דן ומה נותר שאין כתוב עליו בל יראה ובל ימצא טעון שריפה חמץ שכתוב עליו בל יראה ובל ימצא אינו דין שיטעון שריפה אמרו לו לר' יהודה כל דינין שאתה דן תחלתה להחמיר וסופן להקל אינן דין הרי שלא נתמנה לו האור שישרפנו יהא יושב ומשמרו ויהיה חייב עליו משום בל יראה ובל ימצא התורה אמרה תשביתו שאר מבתיכם משבית אתה בכל דבר. היה ר' יהודה דנו דין אחר נותר אסור באכילה וחמץ אסור באכילה מה נותר טעון שריפה אף חמץ טעון שריפה אמרו לו נבלה תוכיח שאסורה באכילה ואינה טעונה שריפה אמר להן הפרש נותר אסור בהנאה וחמץ אסור בהנאה ואל תוכיח נבלה שמותרת בהנאה. אמרו לו שור הנסקל יוכיח שאסור בהנאה ואין טעון שריפה אמר להן הפרש נותר חייבין עליו כרת וחמץ חייבין עליו כרת ואל יוכיח שור הנסקל שאין חייבין עליו כרת אמרו לו חלב שור הנסקל יוכיח שחייבין עליו כרת ואין טעון שריפה. אמר להן הפרש. נותר חייבין עליו משום בל תותר וחמץ חייבין עליו משום בל תותר ואל יוכיח חלב של שור הנסקל שאין חייבין עליו משום בל תותר. אמרו לו אשם תלוי כדבריך יוכיח שחייבין עליו משום בל תותר ואין טעון שריפה התורה אמרה תשביתו שאר מבתיכם משביתו אתה בכל דבר: כי כל אוכל חמץ. מכלל שנאמר (י"ב י"ט) כי כל אוכל מחמצת אין לי אלא שנתחמץ מאליו שנתחמץ מידי אחרים מניין ת"ל כי כל אכל חמץ: ונכרתה הנפש. ולא הצבור: ההוא. לא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה: מישראל. וישראל בשלום: מיום הראשון עד יום השביעי. יכול אין יום הראשון ויום השביעי בכלל כשם שנאמר במצורע (ויקרא י"ג י"ב) מראשו ועד רגליו ואין הראש והרגלים בכלל ת״ל (י"ב י"ח) עד יום האחד ועשרים לחדש בערב. רבי אומר מקומו מוכרע מיום הראשון עד יום השביעי.