Parshanut על שמות 12:15

כי כל אוכל חמץ ונכרתה אין הכרתה אלא הפסקה הנפש ההיא מזידה דברי ר"ע (מכילתא) והגמרא מחקו ולענ"ד דהא אכתי לא נצטוו בקרבנות וכן משמע ממזידה רק בכרת ובקרבן הוא שוגג ובכ"ז חייב כרת וזה לרע"ק לטעמו בשבת ס"ח ע"ב אבל למונבז שמה בכה"ג חייב בקרבן ואינו חייב כרת עיי"ש דרע"ק מחשיב ליה מזיד ומונבז חשיב ליה שוגג ודו"ק. וכן נמצא זה הלשון בספרי בכמה מקומות.

שבעת ימים כו' כתב כרת באוכל חמץ, ובאינו עושה פסח (במצרים) לא כתב כרת (רק בפ' בהעלותך) משום דאם לא יעשו פסח יבוא המשחית לנגוף ויהא מת מעצמו ופשוט. ולכן אמרו בתוספתא דפסח מצרים אין עליו כרת יעו"ש. ודע דהאמונה בד' בעשיית פסח הי' בדבר שיבוא הבחינה תיכף אם לא יתקיים דבר ד' בלילה הזה, אבל ענין המצה שאנו אוכלים על שלא הספיק בצקם להחמיץ. והנה השי"ת צוה אותם על כסף וזהב ושמלות והיו מכינים עצמם לילך למדבר לחוג חג ולעבוד ד' ועל מזון לא הכינו להם מאומה ולא שאלו את משה למה על שמלות צוויתנו ואיך לא נכין מזונות ולכת בארץ לא זרועה אשר בטחון ואמונה כזאת הוא מפליא פלאות ובזכותם אחרים באים כמוש"א זכרתי לך חסד נעוריך כו' (סנהדרין) והוא ספור שבחא דישראל שלא הכינו מזון והלכו אחרי משה כבהמה בבקעה וכצאן אחרי הרועה ובזה זכו לקבל התורה ולהיות עם ד' ושכינתו עליהם ואם כן הגר שבא לחסות תחת כנפי השם ורוצה להכנס בתוך ישראל ואינו אוכל מצה רק חמץ בפסח ואינו חפץ דבר שעבורו זכו למעמד האלקי ולקבל התורה ודאי דהוא נכרת אלא אף ישראל גם כן נכרת, אבל בפסח וכל התורה כולה, תורה אחת לכם ולגר ונכרתה מכם ומהגר. וכן בכל התורה כתוב אזרח קודם לגר רק כאן כתוב גר קודם משום שע"י בטחון שלא בקשו ולא הכינו מזון ויצאו בחפזון והאמינו בד' זכו להר סיני ולהעשות ישראל ואם כן על הגר פשוט קודם שבלא זה אינו שייך אל העם הישראלי והוי לא זו אף זו שאף ישראל נכרת כיון שאינו משתבח בתהלתו ותפארתו שאבותיו היו מאמינים ובוטחים בד' ואשרי להם ולזרעם.