מדרש על שמות 22:24

תנו רבנן המאנה את הגר עובר בג׳ לאוין והלוחצו עובר בב׳ מאי שנא מאנה דכתיבי שלשה לאוין (שמות כב כ) וגר לא תונה (ויקרא יט לג) וכי יגור אתכם גר בארצכם לא תונו אותו (שם כה יז) ולא תונו איש את עמיתו וגר בכלל עמיתו הוא לוחצו נמי ג׳ כתיבי (שמות כב כ) ולא תלחצנו (שם כג) וגר לא תלחץ (שם כב) ולא תהיה לו כנושה וגר בכלל הוא אלא אחד זה ואחד זה בג׳:

יח תָּנוּ רַבָּנָן: הַמְאַנֶּה אֶת הַגֵּר עוֹבֵר בִּשְׁלֹשָׁה לָאוִין, וְהַלּוֹחֲצוֹ, עוֹבֵר בִּשְׁנַיִם. מַאי שְׁנָא מְאַנֶּה? דִּכְתִיב שְׁלֹשָׁה לָאוִין: (שמות כ״ב:כ׳) "וְגֵר לֹא תוֹנֶה". (ויקרא י״ט:ל״ג) "וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם, לֹא תוֹנוּ אוֹתוֹ". (שם כה) "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ". וְגֵר בִּכְלַל 'עֲמִיתוֹ' הוּא. לוֹחֲצוֹ נַמִּי, שְׁלֹשָׁה כְּתִיבֵי: (שמות כ״ב:כ״ד) "וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ". (שם כג) "וְגֵר לֹא תִלְחָץ". (שם כב) "לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה". וְגֵר בִּכְלָל הוּא. אֶלָּא, אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה בִּשְׁלֹשָׁה. תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: מִפְּנֵי מָה הִזְהִירָה תּוֹרָה בִּשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה מְקוֹמוֹת, וְאַמְרֵי לָהּ בְּאַרְבָּעִים וְשִׁשָּׁה מְקוֹמוֹת בַּגֵּר? מִפְּנֵי שֶׁסּוּרוֹ רַע. מַאי דִּכְתִיב: "וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ, כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם"? תָּנָא, (משום) רַבִּי נָתָן [אוֹמֵר]: מוּם שֶׁבְּךָ אַל תֹּאמַר לַחֲבֵרְךָ. וְהַיְנוּ דְּאַמְרֵי אִינְשֵׁי: דְּזָקִיף לֵיהּ זְקִיפָא בִּדְיוּתְקֵיהּ, לָא נֵימָא לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ, זָקִיף בִּינִיתָא.

אם סף תלוה את עמי וגו' (שמות כב כד). זש"ה נבהל להון איש רע עין (משלי כח כב), כל מי שהוא מבהל לגזול ממון חבירו, ולא ידע כי הסר יבואנו (שם), שחסרון בא עליו, ומי היה זה היה עפרון החתי, כשאמר אברהם תנו לי אחזת קבר וגו', ויענו בני חת וגו', שמענו אדני (בראשית כג ד ה ו), אמר לו עפרון ואיזה מקום אתה מבקש, א"ל במקום שדך אני מבקש, אמר לו ארץ ארבע מאות שקל כסף (שם שם טו) מיד וישמע אברהם אל עפרון, וישקל אברהם (לעפרון) [לעפרן] (שם שם טז), חסר ו', על ידי שנתאווה לקחת ממונו של אברהם, לא ידע כי חסר יבואנו, הוי נבהל להון וגו'.