מדרש על שמות 22:25

עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה הֲרֵי כָּל חָכְמָתוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה שֶׁאָמַר: עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת, מַה הוּא, אַשְׁרָיו לָאָדָם שֶׁשְּׁעַת מִיתָתוֹ כִּשְׁעַת לֵדָתוֹ, מַה שְּׁעַת לֵדָתוֹ נָקִי אַף שְׁעַת מִיתָתוֹ נָקִי. עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת, בְּשָׁעָה שֶׁהָאִשָּׁה יוֹשֶׁבֶת עַל הַמַּשְׁבֵּר, אִינוּן צָוְוחִין לָהּ חַיְּיתָא, וְלָמָּה אִינוּן צָוְוחִין לָהּ חַיְּיתָא שֶׁהִיא מַיְיתָה וְחַיָּיה. וְלָמָּה אִינוּן צָוְוחִין לָהּ מְחַבַּלְתָּא, דְּהִיא מְמַשְׁכְּנָא בִּידוֹי דְּמִיתָה, הֵיאךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמות כב, כה): אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ וגו'. רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי נָתָן דְּבֵית גּוּבְרִין אָמַר (משלי ל, טו): שְׁאוֹל וְעֹצֶר רָחַם, לָמָּה נִסְמַךְ שְׁאוֹל אֵצֶל רֶחֶם, לוֹמַר לְךָ מָה רֶחֶם מוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת, אַף שְׁאוֹל מוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת.

[ז] "והשיג לכם דיש את בציר"-- שתהיו עסוקים בדיש עד שיגיע בציר; "ובציר ישיג את זרע"-- שתהיו עסוקים בבציר עד שיגיע הזרע. "ואכלתם לחמכם לשבע"-- אין צריך לומר שיהיה אדם אוכל הרבה ושבע, אלא אוכל קמעא והוא מתברך במיעיו כענין שנאמר (שמות כג, כה) "ועבדתם את ה' אלקיכם וברך את לחמך ואת מימיך". "וישבתם לבטח בארצכם"-- בארצכם אתם יושבים לבטח, ואי אתם יושבים לבטח חוצה לה.

אם חבול תחבול שלמת וגו', (שמות כב כה), אמר הקב"ה אתה כמה חייב לי אתה חוטא לפני ואני מתין לך, ונפשך עולה אצלי בכל אמש ואמש, ונותנת דין וחשבון והיא חייבת ואני מחזירה לך שאתה חייב, אף אתה אע"פ שהוא חייב עד בא השמש תשיבנו לו (שמת כב כה). כי הוא כסותה לבדה וגו', והיה כי יצעק אלי וגו' (שם שם כו), למה שהוא קורא תגר לפני ואומר אני אדם והוא אדם, הוא שוכב על מטתו, ואני אין לי במה לשכב, ושמעתי כי חנון אני (שם). אמר הקב"ה בעולם הזה היה יחיד צועק אלי ואני שומע אליו, אבל לעולם הבא אתם צועקים אלי, ומיד אענה לכם, אמר הנביא חנון יחנך לקול זעקך כשמעתו ענך (ישעיה ל יט).