מדרש על שמות 23:25

י״ג) בשלשה דברים האדם מתברך: בתפלה, בצדקה, ובאמונה. בתפלה - שנאמר ועבדתם את ה׳ אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך (שמות כ״ג), בצדקה - שנאמר נתן תתן לו כי בגלל הדבר הזה יברכך (דברים מ״ו), באמונה - שנאמר אבן שלמה וצדק יהיה לך וגו׳ למען יאריכו ימיך וגו' (שם כ״ה).

אמר רבי אלעזר הבא בדרך אל יתפלל ג׳ ימים שנאמר (עזרא ח טו) ואקבצם אל הנהר הבא אל אהוא ונחנה שם ימים שלשה ואבינה בעם. אבוה דשמואל כי אתי באורחא תלתא יומי לא הוה מצלי. שמואל לא מצלי בביתא דאית ביה שכרא. רב פפא לא מצלי בביתא דאית ביה הרסנא. אמר רבי חנינא כל המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו. שנאמר (בראשית ח כא) וירח ה׳ את ריח הניחוח וגו׳. אמר רבי חייא המתיישב ביינו יש בו מדעת של שבעים זקנים. יין ניתן בשבעים אותיות וסוד ניתן בשבעים אותיות נכנס יין יצא סוד. אמר רב חנן לא נברא יין בעולם הזה אלא לנחם אבלים ולשלם בו שכר לרשעים שנאמר (משלי לא ו) תנו שכר לאובד וגו׳. אמר רבי חנן בר פפא כל שאין יין נשפך בביתו כמים אינו בכלל ברכה שנא׳ (שמות כג כה) וברך את לחמך ואת מימיך מה לחם שנקח בכסף מעשר אף מים דנקחים בכסף מעשר ומאי נינהו יין וקא קרי להו מים אי נשפך בביתו כמים איכא ברכה ואי לא לא. אמר (שם ע״ב) ר' אלעאי בג׳ דברים אדם ניכר בכוסו בכיסו בכעסו ויש אומרים אף בשחקו:

לו אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: הַבָּא בַּדֶּרֶךְ אַל יִתְפַּלֵּל שְׁלֹשָׁה יָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (עזרא ח׳:ט״ו) "וָאֶקְבְּצֵם אֶל הַנָּהָר הַבָּא אֶל אַהֲוָא, וַנַּחֲנֶה שָׁם יָמִים שְׁלֹשָׁה, וָאָבִינָה בָּעָם". אֲבוּהָ דִּשְׁמוּאֵל, כִּי (הוה) אַתִּי בְּאוֹרְחָא, תְּלָתָא יוֹמִי לָא הֲוָה מַצְלִי. שְׁמוּאֵל לָא מַצְלִי בְּבֵיתָא דְּאִית בֵּיהּ שִׁכְרָא. רַב פָּפָּא לָא מַצְלִי בְּבֵיתָא דְּאִית בֵּיהּ הַרְסְנָא. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: כָּל הַמִּתְפַּתֶּה בְּיֵינוֹ, יֵשׁ בּוֹ מִדַּעַת קוֹנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית ח׳:כ״א) "וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחוֹחַ" וְגוֹ'. אָמַר רַבִּי חִיָּא: (בר אשי, אמר רב) כָּל (שדעתו מיושבת עליו) [הַמִּתְיַּשֵׁב] בְּיֵינוֹ, יֵשׁ בּוֹ מִדַּעַת שֶׁל שִׁבְעִים זְקֵנִים. 'יַיִן' נִתָּן בְּשִׁבְעִים אוֹתִיּוֹת, וְ'סוֹד' נִתָּן בְּשִׁבְעִים אוֹתִיּוֹת, נִכְנַס יַיִן יָצָא סוֹד. אָמַר רַב חָנָן: לֹא נִבְרָא יַיִן בָּעוֹלָם הַזֶּה אֶלָּא לְנַחֵם אֲבֵלִים, וּלְשַׁלֵּם בּוֹ שָׂכָר לָרְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי ל״א:ו׳) "תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד" וְגוֹ'. אָמַר רַבִּי (חנינא) [חָנָן] בַּר פָּפָּא: כָּל שֶׁאֵין יַיִן נִשְׁפָּךְ בְּבֵיתוֹ כַּמַּיִם, אֵינוֹ בִּכְלָל בְּרָכָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כ״ג:כ״ה) "וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶךָ", מַה לֶּחֶם שֶׁנִּקַּח בְּכֶסֶף־מַעֲשֵׂר, אַף (הנך) מַיִם דְּנִקָּחִים בְּכֶסֶף־מַעֲשֵׂר, וּמַאי נִיהוּ? יַיִן! וְקָא קָרִי לְהוּ 'מַיִם'. אִי נִשְׁפָּךְ בְּבֵיתוֹ כַּמַּיִם, אִיכָּא בְּרָכָה, וְאִי לָא, לָא. אָמַר רַב (פפא) [אִילָעָא]: בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אָדָם נִכָּר: בְּכוֹסוֹ, בְּכִיסוֹ, בְּכַעֲסוֹ, וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף בִּשְׂחוֹקוֹ.