Musar על שמות 12:16

כל מלאכה לא יעשה בהם אך אשר יאכל לכל נפש וגו' (שמות י״ב:ט״ז). אמרו רבותינו מתוך שהותרה הוצאה לצורך אוכל נפש ביום טוב הותרה שלא לצורך אוכל נפש. ובלבד שהוא לצורך היום. כענין שאמרו מוציאן את הס"ת לרשות הרבים בי"ט לקורא בו ביום ההוא. אבל אסור להוציא לצורך חול. זולתי לצורך י"ט. ורבים מן העם חוטאים להוציא מפתח תיבתם לרשות הרבים בי"ט גם כי אין בתיבה מכל מאכל אשר יאכל בי"ט:

וכן כל תוספות הקדושות בסוד המוספים רומזות על העתיד. ראש חודש, כתיב (שמות יב, ב) החודש הזה לכם, ישראל מונין ללבנה. ואמרו במ"ר בפרשת בא (טו, כו), כי גדולות ישראל כמו אור הלבנה, מן אברהם אבינו עד שלמה המלך היו ט"ו דורות אז אור הלבנה במילואה, וישב שלמה על כסא ה'. וכמו שמט"ו יום ואילך ממעט אור הלבנה עד תשעה ועשרים לחודש ואז היא לגמרי פגומה, כך סך דורות היו משלמה עד צדקיהו, וכתיב (מ"ב כה, ז) ועיני צדקיהו עיור. אמנם לעתיד אור חדש על ציון תאיר ויהי' אור הלבנה כאור החמה ואור החמה וגו' (ישעיה ל, כו), זהו סוד מוסף ראש חודש. וסוד מוסף שבת, הוא עולם שכולו שבת. וסוד פסח, בפסח נגאלו ישראל ובפסח עתידין ליגאל (שמו"ר יח, יב), כדכתיב (מיכה ז, טו) כימי צאתך ממצרים כן אראנו נפלאות, ויהי' תוספות רוח הקודש. ושבועות שהוא זמן מתן תורה, יהיה לעתיד תוספות ידיעה בברית חדשה ומלאה הארץ דעה. וסוכות שהן לצל, נשב בצל שדי. וראש השנה שעליו אומרים זה היום תחילת מעשיך שהוא חידוש הבריאה, זה יהיה לעתיד, כי אז תתחדש הבריאה ותחזור לכוונה שהיתה תכלית הבריאה, ואז ישמח ה' במעשיו. ויום כפורים, כי לעתיד יכופר עון ויבוקש עון ולא ימצא כמו שנאמר (ירמיה נ, כ), כי אסלח לאשר אשאיר. ולעתיד אלה הם מועדי. אבל כשחטאו, כתיב (ישעיה א, יד) חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי. ולעתיד יהיו מקראי קודש קרואי העדה בנצחיות הגוף והנפש בסוד (שמות יב, טז) אך אשר יאכל לכל נפש, האכילה סוד הגוף, והנפש סוד הנפש, כי מלאה הארץ דעה, אף הארציית שהוא החומר יהי' דעה זך ונקי, ויקויים (במדבר כו, ב) שאו את ראש, שהוא נשיאות ראש. ונמנו כאן דור דעה עדה השלימה, וזהו אחר המגיפה כי לעתיד (ישעיה כה, ח) בלע המות לנצח, כי במנין הראשון שלטה בהם מדת הדין, ובמדבר תמו ומתו ולא נכנסו לארץ. ובמנין הזה כתיב (במדבר כו, נג) ולאלה תחלק את הארץ. ולעתיד (שם ס, כא) ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ:

ועבודת הגוף, לאכול ולשתות בשמחה ובטוב לבב כמו שכתוב במצות המועדים (דברים כז, ז) וזבחת שלמים ואכלת שם. וזהו דכתיב גבי יום טוב (שמות יב, טז) רק אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם, לרמוז לנו נוסף על פשט הדין אל הנזכר בסמוך בשכבר ידעת שכלל הנפשות הם, האחת, היא הנפש החיונית ועמה הצומחת והמרגשת. השניה, היא הנפש המשכלת. ומבואר הוא שכל איש ראוי לו שיאחז בשתיהן יחד לא יהיה פרוש. וגם כן לא יהיה מכל וכל בהמי כדלעיל, על כן אמר אך אשר יאכל לכל נפש, רצה לומר הדברים אשר הם ראוים לכל נפש, כלומר לנפש הבהמי ולנפש השכלי, הוא לבדו יעשה לכם ביום טוב לא פחות ולא יותר, דהיינו שיאכיל לנפש המשכלת אכילה הראוי' לה והיא אכילה רוחנית אשר הנשמה נהנית ממנה, כי היא קודש ומן הקדשים תאכל. והוא (ע"ל בסימן ל"ח) שיתן אדם שבח והודיה להש"י כי הגדיל לעשות עמנו ניסים ונפלאות באלו המועדים ולשמוע דברי תורה חג בחג: