Parshanut על שמות 12:16

אך אשר יאכל לכל נפש מכילתא כל אוכל נפש דוחה יו"ט ואין כל עבודה דוחה יו"ט שהיה בדין ומה אם במקום שאין מקצת או"נ דוחה שבת מקצת עבודה דוחה שבת מקום שכל אוכל נפש דוחה יו"ט אינו דין שכל עבודה דוחה יו"ט ת"ל אך אשר כו' וצריך ביאור זה הקו"ח איך דנין קו"ח כזה הלא נאמר דיו מה בשבת מקצת עבודה דוחה אותה כן ביו"ט רק מקצת עבודה דוחה אותה וכמו שאמרו סוף כיצד הרגל על הא דדן ומה במקום שהוקל על השן ורגל החמיר בקרן מקום שהחמיר על השן ורגל אינו דין שנחמיר בקרן א"ל דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה ברה"ר ח"נ אף ברשות הניזק ח"נ א"כ הכא נמי נימא דיו מה בשבת רק מקצת עבודה דוחה כן ביו"ט רק מקצת עבודה דוחה ועל כרחין דאתיא סתמא דמכילתא כר' טרפון דכל היכי דמיפרך קו"ח לא אמרינן דיו ובגמרא לא פרכינין דיו דהתם עבדי ב"ה קו"ח על עולת ראיה וש"ח, דהמה חובת היום כמו תמידים ומוספים חובת היום בשבת כן הני חובת היום ברגל וא"כ הוא דיו כשבת, ואבא שאול שסובר נדרים ונדבות קרבין ביו"ט ועביד קו"ח ומה במקום שכירתך סתומה כירת רבך פתוחה מקום שכירתך פתוחה א"ד שתהא כירת רבך פתוחה והוה קשה לי' נימא דיו כמו שבשבת כירת רבך פתוחה כן תהא ביו"ט ולא יותר והיינו דוקא עולת ראיה וש"ח דהמה צורך הרגל כמו מוספים בשבת ולא נדרים ונדבות דע"ז נאמר דיו לכן מסיים וכן בדין שלא יהא שולחנך מלא ושולחן רבך ריקם, פירוש וכיון שכן הדין נותן אף בלא הקו"ח דשבת ולא אמרינין דיו דהקו"ח אינו רק גלוי מלתא וראיה לסברתינו דשולחן רבו עדיף משולחנך ודו"ק: אבל א"כ איך יליף כאן במכילתא על נדרים ונדבות שקרבין ביו"ט לימא דיו ואם דהוי מיפרך קו"ח הא הוי ילפינן עולת ראיה וכמו שפירשתי לעיל וצ"ב עוד בזה ואכמ"ל.

אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה כו'. יתכן דכיון דפירש רבינו בפ"ב מיסוה"ת שאין צורות האדם מחוברת מהיסודות רק נתונה מאת ד' מן השמים. לכן בהפרד החומר לא תאבד הנפש יעו"ש. לכן נפש הבהמי שהיא מתהוה מהיסודות היא יורדת למטה כמו שאמר בקהלת וזה שאמר לכל נפש שהוא לבדו יעשה, לא לנפש הבהמה שהוא רק בהתקיים החומר לא לבדו ודו"ק.