Musar על שמות 15:2

ועל דרך הפשט יאמר וכל הכבוד הזה שיש לי לפני המלך והמלכה אינו שוה בעיני ואינו חשוב לכלום כנגד החסרון והביזוי שיש לי בכל עת אשר אני רואה את מרדכי היהודי, אבל לפי הדרך הזה יתכן לפרש כי היתה כונתו רעה וכפר בעיקר כשאמר וכל זה איננו שוה לי, והוא כלשון (ישעיהו כ״ה:ט׳) הנה אלהינו זה (שמות ט״ו:ב׳) זה אלי ואנוהו (שם יג) בעבור זה עשה ה' לי. ומפני זה הזכיר כאן השם המיוחד במלות גאות ובוז לפי שגס רוח היה מאד ולפני שבר גאון. ועוד שחת והעמיק סרה כי הזכירו הפוך ועל כן נתהפכה עליו מדת רחמים למדת הדין, גם נתהפכה על האומות והוא שכתוב ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים וגו', ועדין לא השגיח על ענינו ולא נתן על לבו כח השם המיוחד, וכאשר ירד ממעלה והוצרך להביא הלבוש והסוס והוצרך לעשות למרדכי את כל הכבוד ההוא אז נתן אל לבו ונתבררה לו מפלתו עד שאמרו לו חכמיו וזרש אשתו אם מזרע היהודים מרדכי וגו', וכאשר אמרה אסתר תנתן לי נפשי בשאלתי וגו' והשיב לה המלך מי הוא זה ואי זה הוא ואמרה אסתר איש צר ואויב, אז נתן אל לבו משלם והשגיח הענין והוברר לו הדבר שנפילתו זאת בכח הש"י המיוחד, הוא שכתוב עליו כי כלתה אליו הרעה מאת המלך העליון יתעלה, כי לא אמר אחשורוש, ואחר שנתלה המן מסר המלך את טבעתו למרדכי הוא שכתוב מיד ויסר המלך את טבעתו וגו'. ומן הידוע כי טבעת דבר עגול והוא רמז לגלגל, והכונה כי נתהפך הגלגל שהמשילו לטבעת אשר היתה להמן ניתנה למרדכי, ויש בזה רמז לעתיד כי יתהפך הגלגל ויהיו עליונים למטה ותחתונים למעלה בכח השם המיוחד, וזהו שהזכיר דוד ע"ה בגאולה העתידה (תהילים צ״ו:י״א) ישמחו השמים ותגל הארץ, כי תאבד מלכות ארם הרשעה ותחזור הממשלה והמלכות לישראל, ומה שנתגיירו מן האומות בימי מרדכי ואסתר וחזרו רבים לדתנו כמו שכתוב ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד היהודים עליהם רמז הוא לעתיד שיתגיירו העכו"ם ויבאו בבריתו של הקב"ה ויעבדוהו שכם אחד ועל זה אמר הנביא (צפניה ג׳:ט׳) כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה וגו', וכשם שהיו ישראל בימי מרדכי ואסתר נבזים ושפלים ביד אויביהם החושבים להומם ולאבדם ולקעקע ביצתן ואחרי כן נתהפך הגלגל והיו מכבדין ומנשאים אותם כענין שכתוב וכל שרי המדינות והאחשדרפנים וגו' כן לעתיד תחת היותנו עתה בין האומות מדרך כף רגליהם עתידים לכבדנו ולנשאנו ולתת אותנו לשם ולתהלה, ועל זה אמר הנביא (ישעיהו ס״ו:כ׳) והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה'. וכבר התנבא דוד על הגלות הזה זהו שאמר (תהילים קכ״ד:א׳) לולי ה' שהיה לנו וגו'. ואמר זה על מלכות ארם הרשעה. אזי (תהילים קכ״ד:א׳) חיים בלעונו לפי שכתוב בהם (עמוס א׳:י״א) ועברתו שמרה נצח, ואחר שראה דוד ע"ה אורך הגלות הזה עובר עלינו אשר עליו הזכיר נחלה עבר על נפשנו ראה הגאולה אחריו ונתן בזה הודאה להקב"ה הוא שאמר (שם) ברוך ה' שלא נתננו טרף לשניהם נפשנו כצפור נמלטה וגו', המשיל ישראל לצפור שהוא העוף הטהור, ועוד רמז למהירות ענין הגאולה כמהירות עפיפת העוף, וכן אמר הנביא (ישעיהו ס׳:ח׳) מי אלה כעב תעופינה. הפח נשבר מלכות ארם ועולם יבטל. ואנחנו נמלטנו על כרחם וישראל יהיו פלטים מידו כענין שאמר יעקב על עשו (בראשית לג) והיה המחנה הנשאר לפליטה כלו' על כרחו. עזרנו בשם ה' עושה שמים וארץ. הוסיף לפרש כי הגאולה הזאת והעזר הזה לישראל יהיה בשם ה' שהוא עושה שמים וארץ. ומלת עושה כאלו אמר עשה כמו (עמוס ד׳:י״ג) יוצר הרים ובורא רוח, וכן בלשון התפלה בורא כל הנשמות. או יהיה ענין עושה על התנועה היומית תנועת הגלגלים שאינה פוסקת לעולם. והזכיר בענין הגאולה שמים וארץ להורות כי יעשה העליון פלא גדול וחדוש עצום כחדוש העולם בבריאת שמים וארץ ואז יתברר לכל האומות חסד הש"י עלינו שלא שכחנו ולא עזבנו בגלות. וכן כתוב בעזרא (עזרא ט׳:ט׳) כי עבדים אנחנו וגו' ויט עלינו חסדו לפני מלכי פרס, ואז יכירו כי חסדו של הקב"ה קבוע וקיים עמנו לעולם כקיום ההרים הקבועים והקיימים לעולם. ויותר חסד קיים עמנו מקיום ההרים לפי שההרים באורך הזמן עתידים להתמוטט אבל חסד הש"י עם ישראל לא ימוט לעולם ולא יסור מהם, וכן הבטיחנו הנביא (ישעיה נט) כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה וגו':

ובזה יובן המדרש במכילתא (פרשת השירה ג) והובא בילקוט בפרשת בשלח, אלהי אבי וארוממנהו (שמות טו, ב), ואני מלכה בת מלכים, אהובה בת אהובים, קדושה בת קדושים, טהורה בת טהורים. משל לאדם שהלך לקדש אשה, פעמים בוש בה, פעמים בוש במשפחתה, פעמים בוש בקרובותיה, אבל אני איני בוש, מלכה בת מלכים, אהובה בת אהובים, עד כאן. הרי מבואר בהדיא ד' דברים הנ"ל, עבד מלך, מלך. וענין אהבה פנימיית. וענין יראו את ה' קדושיו. וענין חולין שנעשו על טהרת הקודש. בוש בה, בחינת ואנ"י. במשפחתה, בחינת עבדך. בקרובותיה, בחינת בן אמת"ך, על כן כללינהו בתיבה אחת, כי קרובים הם להדדי סוד אהי"ה אשר אהי"ה, וכן אמור בפסוק ירא את ה' בני ומלך. לכן לא סיים רק בשתי מעלות אלו שהם מעלות עליונות, מלכה בת מלכים אהובה בת אהובים, כי אהובה מעלה העליונה מרוב האדם, ומלכה בת מלכים מעלה העליונה מבני עליה, ועל זה נאמר אלה"י אב"י וארוממנה"ו, ולא אמר אבותי, ודו"ק:

גדולה תורה, שהופיע הב"ה ממרום קדשו ונגלה להם לישראל ביום מתן תורה. משל למלך שהיתה לו עטרה גדולה והיה רוצה ליתנה לבנו יום חתונתו. אמ' המלך, אם אשלח אותה לבני על ידי שליח, איני רואה שמחת בני שישמח בשעה שיתנוה לו, לפי' אני מוליכה בעצמי לבני ואראה בשמחת בני בשעה שישמח בעטרה זו. כך אמ' הב"ה, אע"פ שאני נותן התורה לישראל על ידי משה, אני מתאוה להיות עמהם כשיקבלוה, הה"ד הופיע מהר פארן ואתא מרבבות קדש מימינו אש דת למו. וגרסי' בספרי הופיע מהר פארן ואתא מרבבות קדש. ארבעה הופעות הן. ראשונה במצרים, שנא' (תהלים פ, ב) רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף יושב הכרובים הופיעה. שניה במתן תורה, שנא' (דברים לג, ב) הופיע מהר פארן. שלישית לימות גוג ומגוג, שנא' (תהלים צד, א) אל נקמות ה' אל נקמות הופיע. רביעית לימות המשיח, שיבא במהרה בימינו, שנאמר (תהלים נ, ב) מציון מכלל יופי אלהים הופיע. ואתא מרבבות קדש, שלא כמדת בשר ודם מדת המקום ברוך הוא, מדת בשר ודם כשהוא עושה משתה לבנו, הוא שמח בחופתו ומראהו כל גנזיו וכל אשר לו, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא ואתא מרבבות קדש, ולא כל דברות קדש. ד"א ואתא מרבבות קדש, מלך בשר ודם יושב בפמליא שלו, יש בה בני אדם יותר נאים ממנו, יותר קווצים ממנו, יותר גבורים ממנו, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא ואתא מרבבות קדש, אות הוא בתוך רבבות קדש, לפיכך כשנגלה עליהם בין שרפים וחשמלים ושנאנים וחיות הקדש מיד הכירוהו, שנא' (שמות טו, ב) זה אלי ואנוהו. ואומות העולם שואלין לישראל ואומרים להם, מה דודך מדוד, מה טיבו של אלהיכם שכך אתם מומתים עליו, כך אתם נהרגים עליו, ואתם אוהבים אותו, שנאמר (שיר השירים א, ג) על כן עלמות אהבוך, אל תקרי עלמות אלא על מות, ואומר כי עליך הורגנו כל היום, כלכם נאים וגבורים, באו והתערבו אלינו. וישראל אומרים להם, נאמר לכם מקצת שבחו ואין אתם מכירין אותו, דודי צח ואדום דגול מרבבה, ראשו כתם פז וגו', עיניו כיונים על אפיקי מים, לחייו כערוגות הבושם, ידיו גלילי זהב, שוקיו עמודי שש, חכו ממתקים. כיון ששמעו אומות העולם נאותו ושבחו של מי שאמר והיה העולם, אומרין להם לישראל, נבא עמכם בדתכם, שנא' (שיר השירים ו, א) אנה הלך דודך היפה בנשים אנה פנה דודך ונבקשנו עמך. וישראל אומרים להם, אין לכם חלק בו, שנא' (השירים ו, ג) אני לדודי ודודי לי. מימינו אש דת למו, כשהיה הקול יוצא מפי הקדש, היה יוצא דרך ימינו של קדש לשמאלו של ישראל, ותוקב את מחנה ישראל שנים עשר מיל על שנים עשר מיל, וחוזר ובא דרך ימינם של ישראל לשמאלו של קדש, והב"ה מקבלו בימינו וחוקקו בלוח, והיה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו, שנא' (תהלים כט, ז) קול ה' חוצב להבות אש. ד"א מימינו אש דת למו, מה אש ניתנה מן השמים, אף דברי תורה ניתנה מן השמים, שנא' (שמות כ, יח) אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם, מה אש חיים לעולם, אף דברי תורה חיים לעולם, מה אש קרוב ממנה אדם נכוה, רחוק ממנה צונן, כך דברי תורה, כל זמן שאדם עמל בהן חיים הם לו, פירש מהם ממיתים אותו, מה אש משתמשין בה בעולם הזה ובעולם הבא, כך דברי תורה משתמשין בהם בעולם הזה ובעולם הבא, מה אש כל מי שישתמש בה עושה בגופו רושם, כך דברי תורה כל מי שמשתמש בהן עושין בגופו רושם, מה בני אדם שעמלין בה ניכרין בין הבריות, כך תלמידי חכמים ניכרין בין הבריות בדבורן ובהליכתן ובעטיפתן בשוק. אף חובב עמים, מלמד שלא חילק הב"ה חיבה לאומות העולם כשם שחילק לישראל. תדע לך שהוא כן, שהרי אמרו גזלו של נכרי מותר ושל ישראל אסור. וכבר שלחה המלכות שני סרדיוטות ואמרה להם, לכו ועשו עצמיכם גרים וראו תורתן של ישראל מה טיבה. הלכו אצל רבן גמליאל באושא, וקראו את המקרא, ושנו את המשנה מדרש הלכות והגדות. בשעת פטירתן אמרו להם, כל תורתכם נאה ומשובחת, חוץ מדבר זה, גזלו של גוי מותר ושל ישראל אסור, ודבר זה אין אנו מגידין למלכות. כל קדושיו בידך, אלו גדולי ישראל שמתמשכנין על ישראל. וכן הוא אומר ביחזקאל, ואתה שכב על צדך השמאלי ושמת את עון בית ישראל עליו. כל קדושיו בידך, אלו פרנסי ישראל שנותנין נפשם על ישראל. במשה רבינו הוא אומר, ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת. כשעשו ישראל אותו מעשה, חרה אף הב"ה ובקש למחות שמם של שונאיהם של ישראל, לולי משה בחירו שעמד בתפלה לפניו, ומסר נפשו על ישראל, ובקש מחילה מלפני הב"ה.