Parshanut על שמות 12:22

ולקחתם אגודת אזוב. ביונתן ותסבון כו' דבמאן פחרא כו'. ובפסוק והיה הדם לכם לאות כו' פירש ויהא דם נכסת פסחא וגזירת מהולתא מערב לכון למיעבד מניה את כו' עיי"ש. וכוונתו, דדימה זה להזייה במצורע בנגעי בתים שצריך אגודת אזוב ובכלי חרש כו', שטהרת הבית מע"ז כטהרת מצרעת בתים ופשוט, והיו בישראל שבט לוי שלא עבדו ע"ז ומהלו כמו דדריש בספרי על קרא דכי שמרו אמרתך כו' לכן הקדים מזוזות למשקוף שמזוזות רומזים על יצחק ויעקב כדאיתא במדרש רבה. ומצות פסח מצאנו אצל יצחק ויעקב כמו על קרא דקח לי שני גדיי עיזים שהיה לפסח שזה המכוון ותכלית הבכורה, שישראל יתקיים בהם ועבדום וענו אותם ובשביל שיפרעו השטר חוב יהיו הם בניו של יעקב העיקר, ולהם יקרא זרע להתדבק באלקות לעולם ולמתן תורה, לכן נזכר בנתינה המזוזות קודם, אבל בהנך שמשכו מעו"ג ונימולו בעת עשיית הפסח, בהם היה אגודת אזוב שנטהרו בתיהם כטהרת צרעת בנגעי בתים, שזה טומאה היוצאת מגופם ולכן היה דם הפסח מעורב בדם מילה והיה המשקוף קודם שהוא רמז לאברהם שמילה ניתנה לאברהם אבינו והוא העיקר בזה. ולכן לא כתב קהל עדת ישראל רק לכל זקני ישראל שהן זקני אותן שבטים שעבדו עו"ג ולא נימולו הם היו צריכים לאגודת אזוב ודו"ק היטב.

אשר בסף, מכילתא, מגיד הכתוב שחוקק עוקה בתוך האסקופה. צ"ע דלפ"ז מתקיים שפיר מן הדם אשר בסף, ותמוהין דברי הירושלמי בפרק מי שהיה טמא ה"ה דקאמר נותן כלי על האסקופה עיי"ש ודו"ק.

ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר הנה המתבונן יראה כי במצרים נשתכח מהם גופי תורה שהיו גוי מקרב גוי הללו עובדי ע"ז כו' וכן הפרו ברית מילה [ילקוט]. אמנם הסייגים והגדרים שמרו ביתרון גדול, כמו שאמרו במכילתא שלא שנו שמם, שלא שנו לשונם, שלא גלו מסתורין יעו"ש, לא כן בגלות בבל היו שומרים גופי תורה אמנם הסייגים והגדרים עברו, שבניהם היו מדברים אשדודית ושינו שמם והתחתנו עם גויי הארצות כמו שנאמר בעזרא, והנה בימי היות ישראל בגולה, העיקר הוא הסייגים והגדרים שלא יתערבו בין העמים, ולכך אמרו עד יעבור עמך עד יעבור עם זו קנית כו' ראוים היו ישראל לעשות להם נס בימי עזרא כדרך שהיו כו' אלא שגרם החטא. פירוש, שעברו הגדרים והסייגים ולכך אמרו במד"ר חזית סוף פרשה ד' מהיכן היו ישראל מנסכין במדבר ממה שהיו תגרי עו"ג מוכרין ועדיין לא נאסר יין העמוני, ולכן אמר יחזקאל בנסכים ממשקה ישראל שלא יהי' כמו שהי' במדבר מיין העמוני ודו"ק. הלא הנסכים היו במדבר מיין עו"ג ואח"ז גזרו על יינן ושמנן ופתן לעשות סייג וגדר בין ישראל לעו"ג שלא יאבדו קיומן וצורתן הלאומית ולכן אמרו על י"ח דבר שאף אליהו אינו יכול לבטלן. פירוש שנחיצת הסייגים מוכרחין לאומה עד כי אף אם יבוא המבשר על משיח ג"כ לא יבטלו אם לא כשיבוא משיח ואז כו"ע עבדים לישראל (עירובין מ"ג) ויעשה השי"ת מה שיהיה ברצונו. דוגמא ההלכה פסוקה דר"ז שבנות ישראל החמירו על עצמן וכו' ובזמן המקדש ע"כ שיבטל דאל"ה לא תדע האשה מתי להביא קרבן זיבה.