Parshanut על שמות 35:2

שבת שבתון לד' כל העושה בו מלאכה יומת. הנה בכ"מ דכתיב מיתה כתיב מות יומת, לבד ממקומות יוצאים מן הכלל, וכתיב השור יסקל וגם בעליו יומת, וזה מיתה בידי שמים כדדרש במכילתא. וכן הא דכתיב בפרשת אמור ומכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת, הוא כדדריש תנא דבי חזקיה שעל חייבי מיתות שוגגין שימות ולא ישלם, דחיוב מיתה שעליו פוטרו מן התשלומין. ויתכן דמכה אדם קאי על עוברין שכן כתיב שופך דם האדם באדם, היינו עובר, דמו ישפך שבן נח נהרג עליהן וישראל נמסר מיתתו לדיני שמים (תוספות סנהדרין נ"ט ד"ה ליכא מידי עיי"ש). והא דלא כתיבא כאן מות יומת נראה דעל מלאכת המשכן קאי, וטרם שהוקם המשכן לא היה נוהג דין דיני נפשות שאין כהן ואין משפט כדדריש פרק ד' מיתות (סנהדרין נ"ב ע"ב) ואז לא היה עדיין המשכן ולא היה אהרן כהן ורק מיתתו ביד"ש. ומשו"ה א"ש הא דאמר גבי עגל ביומא זבח וקטר בסייף ולא דן אותם כעובדי ע"ז בסקילה, שאז עדיין לא היה כהן ולא היה דיני נפשות, רק שבני נח קודם מ"ת ג"כ נהרגו על ע"ז וזהו סייף שבן נח מיתתו בסייף. ובתשא דכתיב לדורותיכם, כתיב כל העושה בו מלאכה כו' מות יומת וז"ב, ודו"ק.