Quotation_auto על בראשית 49:3

והנה כל זה דבר משה כנגד קרח ועדתו הם הנקהלים אליו משבט לוי. ולכן אחר שראה שלא קבלו דברי משה וראה שהיו אבודים. חזר לדבר אליהם דברים רכים ועשה ראש מקרח. וזהו ויאמר משה אל קרח. ועשה כת בפני עצמו לבני לוי כדי לכבדם. וזהו שמעו נא בני לוי. ולפי שהם הרבים התחיל מהם ואמר המעט מכם וגו'. ונתן לכם זאת השררה על עדת ישראל. וכנגד קרח אמר ויקרב אותך. לפי שאולי הוא היה יותר קרוב מהם. והיה נושא משא בכתף עם בני קהת. ולא די לכם זה אלא שאתם מבקשים כהונה. לכן איני מתרעם מהאחרים שהם בני ראובן. אחר שלהם היתה ראויה העבודה בבכורות. אבל אתה וכל עדתך הלוים הם הנועדים על ה' והקמים כנגדו. אחר שאתם קרובים אל ה' ולא אחר. ולפי שלא היו שם דתן ואבירם שלח בעבורם לומר להם דברים טובים דברים ניחומים. שקרח היה המפתה אותם ואין עליהם עון אשר חטא. ולא רצו לעלות. ולא די זה אלא שאמרו כנגדו דברים רעים כבעלי מחלוקת ובעלי שררה וגאוה. ולפי שמשה אמר לבני לוי המעט כי הבדיל אלהי ישראל אתכם. אמרו הם המעט כנגד המעט. וכפרו בה' המוציא אותם מארץ מצרים. ואמרו שמשה היה המעלה. ותבעו שררה בפיהם וחזרו הדבר כנגד משה ואמרו כי תשתרר עלינו. וזהו שאמר יעקב יתר שאת ויתר עז. כי בכח היו רוצים ליטול השררה. ואמרו אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו. לומר כי השררה ראויה היתה להם אם הביאו אותם אל ארץ זבת חלב ודבש. אבל לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו. ואף אם לא הבאת אותנו אל ארץ זבת חלב ודבש. אם נתת לנו ארץ אחרת שלמעט היו בה שדות וכרמים כמו שיש בכל הארצות. היינו עולים ועושים מאמרך. אבל לא עשית עמנו דבר מכל זה. ואתה שולח בעבורנו להשתרר עלינו כשר ששולח בעד עבדיו. העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה. כלומר לא תחשוב שבעבור שתפתה וגם תוכל כנגד האנשים שהם משבט לוי. שדברת אליהם דברי פתוים וחלקלקות ואמרת להם המעט כי הבדיל אלהי ישראל אתכם. ובזה תנקר עיניהם וסכת עליהם. עם כל זה. אנחנו לא נעלה כי אין אנו מתפתים וקלים להתפעל כהם. וכל זה אמרו לפי שחשבו כי לפי שהיו מבני שבטו שיודו לדבריו. ויחר למשה מאד. כי לא די שלא רצו לעלות אלא שדברו כנגדו. ועשו אותו כמו מסית ומדיח. על זה חרה לו ואמר אל תפן אל מנחתם. כמו שהם פנו אלי עורף ולא פנים. והשררה שאומרים שאני נוטל הוא שקר. כי לא חמור אחד מהם נשאתי. ואע"פ שלא עשיתי להם טובות. לא הרעותי את אחד מהם. ולפי שראה שאין באלו ממש. חזר לקרח לפרש לו הדיבור שלמעלה שסתם להם בענין המחתות. ופי' להם מיהם הלוקחים המחתות ועשה מהם ב' חלוקות. אתה וכל עדתך הלוים. אתה והם הם בני ראובן ואהרן עמהם. וכ"ז כדי לקרר דעתם שלא יחשבו שאהרן לא יכנס לנסיון הזה. וכשראו זה מיד נתרצו ויקחו איש מחתתו וגו'. ולפי שקרח היה מפתה כל העדה אחר עצתו. אמר שנראה כבוד ה':

דבר אחר העשו אספות. כיון שבאו אצלו אמר ראובן בכורי אתה. ראובן בכורי אתה בכור אתה לנחלה בכור אתה ליוחסין. בכור לתשובה וישב ראובן אל הבור. בכור לנחלה ומקנה רב היה לבני ראובן. בכור לגלות ויגלם לראובני ולגדי. בכור לערי מקלט את בצר במדבר. בכור ליוחסין כי הוא הבכור ובחללו יצועי אביו ממון נטלו ממנו ולא להתיחס וכו' (כתוב ברמז תת"א). ד"א ראובן בכורי אתה וכל המתנות הן ראויין לך דכתיב וראשית כל בכורי כל וכל תרומת כל וחלה מנין ראשית עריסותיכם וגו' לכן נאמר ראשית אוני. יתר שאת זו לויה דכתיב וכנניהו שר הלוים במשא יסור במשא ואומר בכתף ישאו וכתוב וישא אהרן את ידיו. ויתר עז זה המלכות. פחז כמים נדמית לפחוזים המקפיצים. ר' נתן דורש לשבח בכורי אתה לך נאה הבכורה שאר בכורות גזלנין וחמסנין שנאמר ויצא עשו השדה וגו' אבל אתה לא חטאת אלא מן ההפקר שנאמר וימצא דודאים. שאר בכורות שונאין נאין זה את זה קין להבל ישמעאל ליצחק עשו ליעקב אבל אתה ויאמר אלהם ראובן אל תשפכו דם. כחי שהעמיד גבורים בעלי כח שנאמר ארבעים אלף חלוצי צבא. שאת בנחלה ששים עיר כל חבל ארגב. ויתר עז שהיו גבורים דכתיב פני אריה פניהם. פחז כמים רמזו שאינו מתקרב עד שיקרבו משה העולה מן המים שנאמר כי מן המים משיתהו. מהו אומר יחי ראובן ואל ימות. ד"א ראובן בכורי אתה כחי וראשית אוני שלא ראה אבינו יעקב קרי שמונים וארבע שנים עד שנולד ראובן. יתר שאת ויתר עז א"ל ראוי אתה לטול שלשה חלקים יותר על אחיך הבכורה והכהונה והמלכות וכשחטאת ניתנה הבכורה ליוסף והכהונה ללוי והמלכות ליהודה. פחז כמים אל תותר (כדכתוב ברמז קל"ז). אז חללת יצועי עלה א"ל בני אין לך רפואה עד שיבוא מי שכתוב בו ומשה עלה וכיון שבא משה ועמד בהר עיבל ומינה שבטו של ראובן על הברכות ואמר ארור שוכב עם אשת אביו ידעו כל ישראל שהיה ראובן זכאי ונתרפא ומחל לו הקב"ה. שמעון ולוי אחים בסודם אל תבוא נפשי בקהלם אל תחד כבודי ביקש רחמים על עצמו שלא יחשב עמהם שנאמר בסודם אל תבוא נפשי אלו מרגלים. בקהלם אל תחד כבודי אלו עדת קרח. כשחטאו השבטים האלה בקהלם לא יזכר שמי שם כתיב זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני וכן קרח בן יצהר בן קהת בן לוי:

דבר אחר ויהי בארבעים שנה מלמד שלא הוכיחן אלא סמוך למיתה, ממי למד מיעקב שלא הוכיח לבניו אלא סמוך למיתה שנאמר ויקרא יעקב אל בניו וגו' ראובן בכורי אתה, אמר לו מפני מה לא הוכחתיך כל השנים הללו כדי שלא תניחני ותלך ותדבק בעשו אחי. ומפני ארבעה דברים אין מוכיחים את האדם אלא סמוך למיתה כדי שלא יהא מוכיחו וחוזר ומוכיחו, ושלא יהא חברו רואהו ומתבייש ממנו, ושלא יהא בלבו עליו, ושלא יהו המוכיחים מתווכחין. שהתוכחה מביאה לידי שלום. וכן אתה מוצא באברהם שנאמר והוכיח אברהם את אבימלך ומהו אומר ויכרתו שניהם ברית. וכן הוא אומר ביצחק ויאמר אליהם יצחק מדוע באתם אלי ומהו אומר וישלחם יצחק וילכו מאתו בשלום. וכן אתה מוצא ביהושע שלא הוכיח את ישראל אלא סמוך למיתה, שנאמר אם רע בעיניכם לעבוד את ה' בחרו לכם היום את מי וגו' ויאמרו העם אל יהושע לא כי את ה' נעבוד. וכן אתה מוצא בשמואל שלא הוכיח את ישראל אלא סמוך למיתה שנאמר הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו וגו', ויאמרו לא עשקתנו וגו' ויאמר אליהם עד ה' בכם וגו' ויאמרו עד. וכן אתה מוצא בדוד שלא הוכיח את שלמה אלא סמוך למיתה שנאמר ויקרבו ימי דוד למות ויצו את שלמה בנו לאמר. דבר משה, שלא תאמר וכי נתנבא משה אלא (עשר) [אלו] דברות, מנין לכל הדברות שבתורה קלות וחמורות (הזדונות והשגגות) [וגזרות שוות] הכללות והפרטות הגופין והדקדוקין, תלמוד לומר ככל אשר צוה ה' אותו אליהם: