Quotation_auto על שמות 13:18

ויהי בשלח פרעה. ראוי היה לסמוך זאת הפרשה למעלה אצל ויהי בעצם היום הזה. ולמה הפסיק באמצע בשתי פרשיות של קדש לי והיה כי יביאך שהם של תפילין. ועוד כי בתפילין יש ד' פרשיות. ומה תועלת יש בהזכירו השנים מהם. והטעם בזה לפי שכבר אמרנו שישראל היו במצרים בלי תורה ובלי מצוה. מוטבעים בטיט הדעות הזרות. והיו צריכין מצות לעזור יציאתם. ולכן רצה בוראם לומר להם מצות תפילין. מאלו השתי פרשיות המדברות בענין יציאת מצרים. ואמר להם שיהיה לזכרון בין עיניהם ולאות על ידם. ויחשבו בהם ויעשום כשיבא לידם. בענין שזאת המחשבה תספיק להם ותעזור ליציאתם. כאלו עשאום עכשיו בפועל. כאמרם חשב אדם לעשות מצוה ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה. דכתיב ליראי ה' ולחושבי שמו. ולכן נכנסו בכאן אלו הפרשיות לעזור ליציאתם. כאלו עדיין לא יצאו. ואחר שחתם בהם. אמר ויהי בשלח פרעה את העם. כאלו עכשיו יצאו. ויש לראות היאך תלה השליחות בפרעה. כי כבר אמרנו שלא רצה השם שיצאו ברשותו. אלא ברשות הש"י כאומרו הוציא ה'. ועוד למה שינה. בתחלה כתב העם העם. ואח"כ כתב וחמושים עלו בני ישראל. אבל נראה שזה מובן כמאמרם ז"ל אין העם אלא רשעים. וכן בכאן ברשעים ובערב רב תלה השליחות בפרעה. כאלו הוא השולח אותם. וכן כל אלו הסבובים שהוצרך השם להסב את העם. וכן פן ינחם העם. לא הוצרכו אלא בשביל ערב רב. וזהו ויסב אלהים את העם. לפי שמחשבתם רעה. אבל בני ישראל. חמושים. מוכנים עלו למלחמה למות במדבר. ולא לשוב למצרים. ומלת וחמושים כתרגומו ומזורזין. והרצון בזה שנזדרזו כמלך ערוך למלחמה. ויצאו כדמות מלכים בטכסיסי מלוכה ביד רמה. שזה רמז שיצאו בדגל פרושה לעיני כל רואה. וזהו כי יד על כס יה. שהוא כמו יד בדגל פרושה על כסא ה'. עד שיעשה מלחמה בעמלק. ולזה קרא שם המזבח ה' נסי. שהוא כמו ה' דגלי. כמו וכנס על הגבעה. ואין נס בלא דגל ואין דגל בלא יד. וזהו ובני ישראל יוצאים ביד רמה ובנס פרושה ממש. ובבטחון בשם ה' שהולך בראשם. וזהו וה' הולך לפניהם יומם. וזהו ובשם אלהינו נדגול. ומצאתי סמך לדברי כי ביד רמה הוא בדגל פרושה. שמצאתי בענין הדגלים כאשר יחנו כן יסעו איש על ידו לדגליהם. ולכן אמר בכאן וחמושים עלו בני ישראל. כדרך כל מחנה שיש לו ד' משמרות לד' רוחות. והמלך או השר באמצע. וכן היו ישראל נוסעים בדגלים לד' רוחות העולם כמוזכר שם. והארון אדון כל הארץ והלויים באמצע. ולכן משה רבם ומלכם. סדרם כסדר מחנות ההולכים למלחמה לד' רוחות העולם והמלך והזקנים באמצע. וזהו וחמושים עלו בני ישראל ממצרים. ולכן אמר ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל. וזהו שת"א ומזורזין. ואולי לזה אמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו. שהוא כנגד ארון השכינה שהיה הולך באמצע. ובזכותו יצאו ובזכותו ינצלו. ולכן לקחו עמו באמצע המחנה. ונראה כי זה הפסוק אין כאן מקומו. כי מיד כשיצאו היל"ל ויקח משה וגומר. אבל נראה שרמז בזה כי לפי שאמר למעלה ויסב אלהים את העם דרך המדבר ים סוף. סמך לזה ויקח משה את עצמות יוסף. לפי שידע משה כי בזכות יוסף עברו הים. כאמרם הים ראה וינוס. מה ראה ארונו של יוסף ראה. וינס בזכות וינס ויצא החוצה. שאמרו שהיה נס להפיל עצמו לנילוס. ולכן אחר שראה משה שהיו הולכים דרך ים סוף. אמר ראוי ליקח עצמות יוסף עמי לעבור הים. ורז"ל אמרו כיצד מצא אלו העצמות. י"א שהוציאן מנילוס שהשליכוהו שם מצריים לפי שהיו יודעים מהשבועה. וי"א שהיה קבור בקברי מלכים ומשה לא היה מכיר עצמותיו. ויוכבד אמו אמרה אני אראך את האיש אשר אתה מבקש. וכשראה העצמות מיד הריח בהם ריח ג"ע והוליכם עמו בארונו. ולכן אמרו ז"ל שני ארונות היו הולכים עם ישראל במדבר. והיו אומרים מה טיבו של ארון המת אצל ארון שכינה. ואמרו קיים זה מה שכתוב בזה. ולפי שיוסף שמר כל י' הדברות. ביוסף כתיב התחת אלהים אנכי. וכתיב אנכי ה' אלהיך. כתיב לא יהיה לך אלהים אחרים. וכתיב את האלהים אני ירא וכו'. תמצא בויהי מקץ:

ואמר ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה'. להורות שהסכימו במעלת הלויים ושיהיו ממונין על המשכן וישרתוהו. ויחנו סביב המשכן לשמור לישראל. כי בענין אחר למה אמר ויעשו בני ישראל. כי כאן לא צוה להם דבר. והוא כמו ויאמנו דבריכם ולא תמותו ויעשו כן לומר שהסכימו לדבריו. אח"כ אמר איש על דגלו באותות. המפורשות למעלה. כאומרו וחנו בני ישראל איש על מחנהו ואיש על דגלו לצבאותם. וכאן הודיע משה לישראל ענין הדגלים סדר הדגלים מי ראשון ומי אחרון. וזהו דגל מחנה יהודה ראשונה יסעו. לפי שלהם המלכות. וכל זה כתבתי שהיה בזכות וירד יהודה מאת אחיו. ומדה כנגד מדה נאמר לו יהודה יעלה בתחלה. אחר שהוא הוריד עצמו מגדולתו ונתחרט כמו שפירשתי שם. וכן בראובן אמר ושניים יסעו. אע"פ שהיה בכור היה שני ליוסף. כי מחשבת יעקב היתה ברחל באותה הלילה. בענין שראובן היה שני במחשבה. ולכן אמר באפרים שהוא במקום יוסף. ושלישים יסעו. כי אחר שיהודה היה מלך נוסע בראש. ראוי היה ליוסף שיהיה שלישי במקום לוי. לפי שהשלישי הוא מספר יותר מכוון מהשני. כאומרו בחדש השלישי. ואמרו תורה נביאים וכתובים. וכן אברהם יצחק ויעקב משולש בזכיות. וכן היה יוסף משולש בזכיות ולכן היה שלישי. אבל בשבט דן שהיה ראוי למלכות. נאמר בו דן גור אריה. ורצה לעשות עצמו בהמה ולעבוד עבודה זרה. לכן באחרונה יסעו. כי העובד ע"ז הולך לאחור ולא לפנים שענין אלו הדגלים עמוק מאד. וכבר רמזתי למעלה כי ישראל כשיצאו ממצרים יצאו כדמות מלכים בטכסיסי מלוכה ובדגל פרוסה. כאומרו ובני ישראל יוצאים ביד רמה. שהוא ע"ד שאמר בכאן איש על ידו בדגליהם. וכן אמר שם וחמושים עלו בני ישראל. סדורים בסדר הדגלים לד' רוחות העולם והארון ואהל מועד באמצע. וכן שם היה הולך ארון יוסף עמהם שהיה מוליכו משה שהיה מלך. ולפי שהיו הולכים בסדר זה. תמצא שהש"י עצמו היה הולך עמם בסדר הדגלים. וזהו וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן. ולילה בעמוד אש הרי שנים. לא ימיש עמוד הענן יומם הרי ג'. ועמוד האש לילה הרי ד'. וכל זה בזכות אברהם יצחק ויעקב. כמו שאמרו במדרש הנעלם וה' הולך לפניהם יומם. זו מדת אברהם שהוא מדת יום חסד אל כל היום. ולילה בעמוד אש זו מדת יצחק פחד לילה. ללכת יומם ולילה זו מדת יעקב שהוא יושב אהלים. ולכן תמצא כי מכח אלו העננים שהולך הש"י עמהם בעמוד ענן ביציאת מצרים. שהם בזכות אברהם יצחק ויעקב. היו הולכים עננים לפני הדגלים. כאומרו וביום הקים את המשכן כסה הענן את המשכן. ואמרו ז' עננים כתובים למסעיהם. ואם תדקדק בהם תמצאם י"א עננים כנגד י' ספירות ואחת עליונה על כולם. ואלו ואלו לדבר א' נתכוונו שהם ענני כבוד וסוכות שהושיבו בהם בצאתם ממצרים. בכח שם המפורש של ע"ב היוצא מויס"ע ויב"א וי"ט. שהם כנגד אברהם יצחק ויעקב כמו שכתבתי שם:

והיה כי יאמרו אליכם בניכם בשורה רעה נתבשרו ישראל באותה שעה שסוף עתידה תורה להשתכח. ויש אומרים בשורה טובה נתבשרו לראות בנים ובני בנים. ויקוד העם וישתחוו למה השתחוו לפי שנאמר וחמושים עלו בני ישראל אחד מחמשה ויש אומרים אחד מחמשים. ויש אומרים אחד מחמש מאות. ר' נהוראי אומר העבודה אחד מחמש מאות לא עלו שנאמר רבבה כצמח השדה וגו' ואומר ובני ישראל פרו וישרצו שהיתה האשה יולדת ששה בכרס אחד ואת אומר אחד מחמש מאות עלו ואימתי מתו בשלשה ימי אפלה שנאמר לא ראו איש את אחיו שהיו קוברין את מתיהן והודו ושבחו שלא ראו אויביהם מפלתם וישישו. ואמרתם זבח פסח שנו רבותינו כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה חוץ מן הפסח והחטאת. ופסח מנלן דכתיב שמור את חודש האביב ועשית פסח שיהא כל עשייתך לשם פסח. אשכחן שנוי קודש שנוי בעלים מנלן. ואמרתם זבח פסח הוא שתהא זביחה לשם פסח אם אינו ענין לשנוי קודש דנפקא ליה מהתם תנהו לענין שנוי בעלים. אשכחן למצוה לעכב מנלן. הוא לעכב. בין הכא ובין הכא אשכחן זביחה שאר עבודות מנלן. הואיל וגלי גלי. רב אשי אמר הואיל וגלי גלי לא אמרינן. אלא מנלן דכתיב זאת התורה לעולה למנחה וגו'. ותניא ביום צוותו זה בכור ומעשר ופסח הקישו הכתוב לשלמים מה שלמים בין שנוי קודש בין שנוי בעלים למצוה. אף כל בין שנוי קודש בין שנוי בעלים בעינן למצוה. וכשלמים מה שלמים לא חלקת בהן בין זביחה לשאר עבודות למצוה. אף פסח לא תחלוק בו בין זביחה לשאר עבודות לעכב. ואלא הוא למה לי. לכדתניא כל מקום שנאמר הוא בזביחה אינו אלא לעכב. אבל אשם לא נאמר בו הוא אלא לאחר הקטרת אימורין הוא עצמו שלא הוקטרו אימוריו כשר: