Musar על שמות 13:18

וכמו שששת ימי הבריאה יומו של הקב"ה אלף שנה, כלומר כל יום מימי הבריאה של הקב"ה מורה על אלף שנה כמו שאמרו המקובלים, ורומז (ר"ה לא, א) לשיתא אלפי שני הוי עלמא וחד חרוב, דהיינו אלף השביעי ישבות ממלאכה. ודבר זה ינהוג שבע פעמים שבעה עד אלף החמשים שהוא סוד היובל ויהיה החירות. ודבר זה היה נרמז ג"כ בגאולת מצרים שהיה כמו ענף מזה, כי יצאו מכח נ' שערי בינה כמו שכתבו המקובלים. וזהו (שמות יג, יח) וחמשים עלו בני ישראל, כלומר מכח ענפים משערי החמשים, אשר ע"כ נזכר בתורה נ' פעמים יציאת מצרים. כן בעבד עברי שאינו יוצא בשביעית ונרצע, ואז ועבדו לעולם עד שנת היובל:

עוד יש לפרש, לפי מה שמובן ממאמר הזוהר הנ"ל כי כשמשבחין להש"י בחסד שעשה, אז בא התעוררות שיושפע עוד, על כן התחיל בלשון יחיד חסדו, ומסיים בלשון רבים ונפלאותיו. אלא כשיודה על החסד שעשה, אז יבא מצד התעוררותו עוד השפעה להוסיף על הראשון, זהו ונפלאותיו. הגהה פסח רמוז 'פה' 'סח', שיהיה סח לספר, ואז יהיה נעשה מן 'סח' 'חס', דחס רחמנא ויפרקיניה. וכלל הענין הוא, כי מצד סיפור נפלאותיו אז נעשה דביקות בינו יתברך לבינינו, ומסתלק החשך והענן המפסיקים ומבדילים בינו לבינינו. זהו הגאולה האמיתית, כי אז יתגלה לנו הוא לנו לאלהים ואנחנו לו לעם, כמו שנאמר (ישעיה כה, ט) ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו. ותיבת זה הוא כמורה באצבע, זה הוא ונשמחה בישועתו, כלומר הישועה שהיא מאתו להושיענו. וגם פירוש בישועתו בישועת עצמו כביכול כמו שכתבתי, כי אז יתגדל ויתקדש שמיה רבא כו'. זהו הרמז כל המספר כו' הרי זה משובח, כלומר זה ה' יתברך הוא וישתבח ויתפאר ויתקדש, ואנחנו דבוקים בו להראות זה אלי, זה ה' קוינו כו'. וזהו סוד ויסב אלהים את העם (שמות יג, יח), שסיבב אותנו, ואין הפסק בינינו. ובמדרש (שמו"ר כ. טז) ויסב אלהים את העם וגו', מכאן אמרו אפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב, כי כן הסיבן הקב"ה, הרי מבואר סוד הסיבה ובזה נשלמו הארבע תשובות.

והנה זה לעומת זה עשה האלהים (קהלת ז, יד), והביא בגלות מצרים שרשים וענפים בדוגמא עליונה, ונתערבו שם גוי בקרב גוי טהור וטמא טוב ורע אור וחושך ישראל ומצרים עד שנגלה עליהם הקב"ה ולהודיע שמו ולפרסם אלהותו על ידי המסות הגדולות והאותות והמופתים, ובם המציא גאולה וחירות לישראל, והבדילם מן העמים וצרפם וטהר וזקק אותם מן הסיגים המעורבים בהם ולקחם והבדילם להיות לו, וכמו שכתוב (דברים ד, לד) או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי. גוי מקרב גוי ודאי, וכתיב (ויקרא כ, כו) ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, והובדל והופרש האור מן החושך והטוב מן הרע והוקבע כל אחד במקומו הראוי לו, והכל בדוגמא עליונה גאולה וחירות כנגד הגאולה וחירות, יציאת מצרים למעלה, ויציאת מצרים למטה גאולת נשמות למעלה וגאולת הגופים למטה, ויובל היא שנת החמישים שנה המוציאה אלו ואלו לחירות, הדא הוא דכתיב (שמות יג, יח) וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים, וחמשים כתיב, בכח חמשים שערים יובל היא שנת החמישים בה יצאו עבדים לחירות, ולזה נזכרת יציאת מצרים חמשים פעמים בתורה: