Quotation_auto על שמות 16:23

ויקראו בית ישראל את שמו מן. אחר שאמר ויאמרו איש אל אחיו מן הוא למה חזר לומר ויקראו בית ישראל. ועוד מה ענין קריאת זה השם אצל השבת. לכן נראה כי בראשונה שלא אמר להם משה ענין השבת. לא אמרו אלא ויאמרו איש אל אחיו מן הוא. כי לפי שלא ידעו עיקר הדבר לא קראו לו שם בפרהסיא. אלא ויאמרו איש אל אחיו בהחבא דברו זה ביניהם. ואמרו מן הוא לפי שלא ידעו מהו אמרו שהיא מתת אלהים. אבל עכשיו שראו שלקטו ביום הששי לחם משנה להכין אותו לכבוד שבת. אז אמר ויקראו בית ישראל כולם בקריאת שם את שמו מן. כלומר הכנת מזון ליום השבת. והוא כזרע גד לבן. לרמוז שכמו שהיה לו שם טוב שהוא כמו הכנת מזון לשבת וזהו מן הוא. וכן נקרא שמו מן לפי שהוא היה מוכן מצד עצמו. ולא היה צריך תיקון אחר. ואע"פ שנאמר את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו. זה נאמר לכבוד שבת שצריך שינוי. כמאמרם ז"ל ואפילו כסא דהרסנא ועשאו לכבוד שבת. וכן היה טוב מצד עצמו בין מצד המראה בין מצד הטעם. וזהו והוא כזרע גד לבן. שהיא הטובה שבמראות. ומצד הטעם וטעמו כצפיחית בדבש. ולפי שזה היה מהניסים הגדולים שבתורתינו בניסים שנעשו בו. ולכן לרוב התמדתו כי הנס לא יתמיד. לזה אמר זה הדבר אשר צוה ה' מלא העומר ממנו למשמרת לדורותיכם. לאנשים הפושעים אשר לא יבטחו בשם ה'. שיראו איך ערך לכם שולחן במדבר ונתן לכם לחם אבירים בארץ לא זרועה. וסיפר הנס הגדול שהיה בו בהתמדתו מ' שנה. וזהו בני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה. ואמר עד בואם אל ארץ נושבת. לרמוז כי לפי שבאו אל ארץ נושבת פסק המן. שאם היו שוהים במדבר אלף שנים פעמיים לא היה פוסק. וחזר לומר עד בואם אל קצה ארץ כנען. להורות שלא נכנס לארץ כנען. אבל בקצה ארץ כנען אכלו ממנו. וזה רמז למה שאמר למעלה והוא כזרע גד. מה זרע גד לא עבר לארץ. אף המן כן. ואמר והעומר עשירית האיפה הוא. להורות על הנס הגדול. שלא תאמר שהיה העומר מדה גדולה ולכן היה מספיק להם. לזה אמר שלא היה אלא עשירית האיפה. אח"כ סיפר שבאו לרפידים ואין מים לשתות העם: